כלום לא מובן מאליו… / אביבית סונט

בעלי נפטר לפני כחצי שנה לאחר שבע שנים שהיה חולה במחלת ניוון השרירים ALS.

רק על עצמי לספר ידעתי…

מנקודת מבט של הסביבה הקרובה אלי: אני נחשבת כ-״רובוט״, לא אמיתית, אולי בגלל כוח הרצון החזק שלי.

כשאני מחליטה משהו, אני משיגה אותו, דבר לא יזיז אותי משם.

אני חדורת מטרה עד כדי לא אמיתית.

אני מנסה להסביר לאנשים שמסתכלים על התכונה הזו שלי כיתרון… שלא תמיד זה ככה.

שאדם צריך לדעת לשחרר לפעמים, לפרגן לעצמו, רק שלי ממש, ממש קשה לעשות את זה.

החיבור לספורט תמיד היה קיים אצלי, עוד מאז היותי תינוקת, הייתי עם ״עודף אנרגיות״.

אימא שלי סיפרה לי שלקחה אותי בגיל שנתיים לפסיכולוג, היא לא ידעה מה לעשות איתי.

הוא הסביר לה שאני לא ילדה רגילה, עם ילד רגיל, מטיילים בעגלה, הוא מביט מסביב, מחייך ומאושר.

על-מנת שאני אהיה מאושרת, כך אמר לה, היא צריכה לתת לי משימות…

"את רואה את העץ הקרוב? רוצי אליו שלוש פעמים ובחזרה…"

וכך היה…

בהמשך בתור נערה התעמלתי בהתעמלות מכשירים.

בצבא הייתי מיועדת להיות מדריכת כושר, אך בגלל תאונת אופנוע שעברתי לפני הצבא, הפרופיל ירד ולא התאים לתפקיד.

בהמשך… בגלל אהבתי לספורט החלטתי ללמוד בווינגייט ולהפוך את האהבה שלי למקצוע.

ואכן, משנת 1999 אני מדריכה.

נקודת המפנה בחיי התרחשה, כאשר הרגשתי שהספורט הציל אותי, זה קרה כשבעלי חלה.

ניסו לשכנע אותי להגיע לקבוצות תמיכה של בני זוג של חולים, פסיכולוגים, אבל אני מצאתי שהטיפול הטוב ביותר עבורי הוא הספורט.

התחלתי לרוץ, גיליתי עולם נפלא של בריאות הנפש.

בנוסף, הכרתי את המאמן שלי, רותם שרעבי, שהיה עבורי כמו כפפה שמתלבשת על כף היד.

הוא מאמן מקצועי ברמות, אך מעבר לכך הוא מטורף לגמרי, והוא בדיוק בראש שלי.

יודע להביא אותי לקצה ואפילו מעבר.

בהתחלה שילבתי ריצות ואימוני כוח בחדר כושר.

אחרי שהכרתי אותו, התמכרתי לשיעורים שלו והתמקדתי בהם.

הבנתי שבאימונים האלה יש את הכל, ולא חייבים לעבוד עם משקלים גבוהים כדי לפתח שרירים.

אמנם זה נכון, שאני לא נראית כמו מרימת משקולות אבל בהחלט עם מסת שריר שמספיקה לי.

אף אחד לא מאמין לי שאני לא עובדת כוח בחדר הכושר, ושכל השרירים זה רק… מהשיעורים…

מה שאומר שצריך למצוא את הספורט שאתה אוהב ,

ועוד יותר חשוב בעיני הוא להתחבר  למאמן שמכיר אותך ויודע איך לאתגר אותך, זו נקודת מפתח משמעותית.

אימונים פונקציונאלים, אימונים מחזוריים, ספינינג, מתיחות, פילאטיס,

ומה שמדהים שבכל התחומים האלו הוא מקצוען אמיתי, ויודע לנווט אותי בתוכם.

וכך, עם הריצות והאימונים החזקתי את עצמי "שפויה" בתקופה הכי קשה בחיים שלי.

פה הבנתי את הכוח האמיתי של הספורט.

אני חושבת שבלי הספורט ניתן בקלות להגיע לבית משוגעים.

אין ספורט מסוים שזו "אני",כי אני אוהבת את כל התחומים,

ואם יעירו אותי באמצע הלילה אני ארוץ לכל שיעור. מה שכן, אני חושבת שאני באופן יחסי כמובן, חזקה יותר בכוח מתפרץ.

סיפור חיי מאפיין אותי לחלוטין, כל ההתנהלות שלי היא בדיוק האופי שלי.

יחד עם זאת לא הייתי מאמינה… כמה עברתי עד הגיל הזה, ואיפה אני נמצאת היום.

בחלומות הכי גרועים אי אפשר לדמיין כזה דבר.

מי שמתאמנת בשיעורים שלי (מתאמנות קבועות) יודעת שהכל מתבצע בגובה העיניים,

גם בתקופות הקשות ביותר שלי, לאחר לילות ללא שינה, הייתי נעימה וחייכנית, עם הרבה סבלנות ואהבה.

אף פעם לא יכלו לנחש מבחוץ מה עובר עלי.

אני מאמינה שכשאתה אוהב את מה שאתה עושה, רואים את זה!

אף פעם לא הלכתי ״לעבודה״… תמיד כשהלכתי ללמד, מבחינתי הלכתי ליהנות ולעסוק בתחום שאני הכי אוהבת וכל המשתמע מכך.

אם זה אימונים, תזונה, או אפילו לפעמים סתם להקשיב למישהי, לפרגן, לחזק או סתם לומר מילה טובה.

מסתבר שזה נותן המון לאנשים.

אני מטבעי טיפוס חיובי: תמיד מחייכת, ומשתדלת למצוא בכל רע את המשהו הטוב שחבוי בו.

אני חושבת שהדברים הקשים בסופו של דבר מחזקים אותנו, וגורמים לנו לצמוח למעלה,

למרות הקושי שתמיד יהיה קיים וכואב. המסר שלי לחיים הוא לחיות את הרגע!

ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים שהם מסתבר…לא מובנים מאליו…

להביט תמיד קדימה, וגם אם קשה לחייך.

לשקוע, תמיד אפשר וזה הכי קל…

למצוא משהו שאוהבים, שיעזור להתמודד עם קשיים.

אני מצאתי את הספורט!

© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: אביבית סונט תמונה: מאיה אהרוני