אנחנו רגילים להיאבק, להילחם, לפרוץ ועוד מילים מפוצצות שכאלה…
היום נאבקתי ברוח שנשבה נגדי בזמן שהחלטתי לרוץ מולה.
על הטיילת החיפאית קרוב לשפת הים, באמצע היום, כשטיפות הגשם מסננות אותי.
בשני הקילומטרים ראשונים הרוח הייתה לצידי, עזרה לי, דחפה אותי, קיררה אותי, איווררה אותי, עודדה אותי,
לרגע הרגשתי שהיא חברה שלי, ששתינו באותו הצד.
בשני הקילומטרים הנוספים (וגם האחרונים) כשעשיתי יו טרן,
בהם רצתי נגד הרוח, נאבקתי, נלחמתי בה, והיא החזירה לי פייט.
הרגשתי שהיא עברה צד, כשלמעשה אני היא זו ששיניתי את הכיוון.
שאני אוותר לה? אז נאבקתי, נלחמתי, שוחחתי איתה… הודעתי לה שכדאי לה להרגיע ומהר.
אחרי 600 מטרים של מאבק ברוח, היא החליטה ללמד אותי שהיא, למרות כל מה שאני חושבת עליה,
היא לא מוותרת על הזמן שלה לנשוב, זכותה לנשוב לאן שבה לה, מתי שבא לה ושאני… כן כן, אני…
אני זו שצריכה לשחרר ולהפסיק להיאבק בה!
ניסיתי עוד כמה מטרים ספורים ותובנת השחרור נשבה בי!
ומה יקרה אם אפסיק להיאבק בה ואעבור להליכה מהירה?
ומה יקרה אם אנשום את משב הרוח שבה ואוריד הילוך?
ומה יקרה אם במקום להילחם פשוט.. אשחרר…
לשחרר זה לא לפרוק כל עול,
זה לא להשתולל,
זה לא להגיד "לא אכפת לי".
לשחרר זה להרפות, להתחבר לנקודה אחרת באותו הרגע,
זה להבין שמותר גם לא להיאבק, שלא תמיד מאבק זה הדבר הנכון.
לשחרר זה להשלים עם הסיטואציה ולקבל אותה כמו שהיא גם אם היא פחות לרוחנו.
לשחרר זה לעבור להליכה מהירה, או איטית, או לעצור ל שנייה.
לשחרר זה להבין שהרוח היא לא בעדנו או נגדנו,
היא פשוט שם וגם אנחנו שם ואין צורך להתנגד האחת לשנייה.
לשחרר זה להבין שמה ששלי, שלי, ומה שלא …. אני משחררת אותו לייקום.
באותם הרגעים בהם נאבקתי בשני הקילומטרים נגד הרוח,
ואחרי 600 מ' ועוד קצת של ניסיונות…
שחררתי!
שחררתי את הרגעים שמעיקים עלי כבר כמה שנים,
שחררתי את האנשים שאין לי צורך להיאבק בהם יותר,
שחררתי את רוחות הרפאים שלי ל"ארץ לעולם לא",
שחררתי את רגשותי לרוח,
שחררתי את התדמית של ה"סופר-וומן… סליחה רונית שפירא אני יודעת שהיא שלך…
שחררתי את הגודייבה שנמסה לי הבוקר בפה,
שחררתי את רגשות האשם על זה שילדתי פגית (טוב… פה זה דורש קצת יותר מרוח)…
שחררתי את המאבק שלי עם עצמי…
את 500 המטרים האחרונים שחררתי בספרינט
כשבסופו טעם הטיפות היה מלוח.
שיעור מצויין על המושג לשחרר. צריך להילמד בכל בית ספר. כתיבה מקסימה.