"אן דן דינו, סוף על הקטינו
סוף על הקטי קטו
אליק בליק בום"
כזהו המשחק בין ההיגיון והרגש. ממש כמו אן דן דינו….
ומי יזכה הפעם? למי ניתן את המושכות?
ההיגיון מספר סיפור שכלתני,
והרגש? מרגיש, ללא גבולות…
אפילו אני, לא מצליחה לנהל אותו.
"אן דן דינו, סוף על הקטינו
סוף על הקטי קטו
אליק בליק בום"
מה יקרה אם הפעם, רק הפעם, ניתן לרגש לנהל את ההיגיון?
ולמה כל כך קשה להם להיות חברים?
הרי, שניהם שוכנים בתוכנו
ורוב הזמן מתנהלים בסבבה.
ואז כשיש איזו סוגייה הגיונית וברורה לגמרי,
הרגש מחליט שבא לו אחרת.
"אן דן דינו, סוף על הקטינו
סוף על הקטי קטו
אליק בליק בום"
חבר'ה… תרגעו רגע…
אתם חייבים אבל חייבים ללמוד לחיות בשלום
לא מתאים לי כל הבלגן הזה בתוך הראש והבטן.
כל אחד אמר את דברו, ועכשיו חיבוק ונשיקה.
איזה מזל שאני פה לעשות קצת סדר.
© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, עיצוב תמונה ניצן קרן
הגיון והרגש לא הולכים נגדנו…. הם משלימים אותנו ולכן הם הולכים בעדנו.
הם יודעים שכמו השרירים שלנו גם הם חייבים להתאמץ כדי שאנחנו נהיה חזקים.
לפעמים עדיף לא לנקוט צד ולא להחליט בעד מי אנחנו אלא פשוט להיות שם ולהבין שזה נקרא….. לחיות.