יש לכם סיפור על חיבור עצמי שהתרחש באמצעות ספורט?
סיפור שאחרים יוכלו לפגוש בו את עצמם?
אין הכוונה לספורטאים מקצועיים, גם לא כאלה עם הישגים מרשימים של דקות או שניות.
הסיפור שלכם הוא רק שלכם, ומשמעותו היא קודם כל עבורכם,
התהליך שעשיתם, ההתחברות הפנימית והחיצונית שהתרחשה אצלכם.
כל סיפור כזה מהווה השראה לקוראים אחרים, אתגר שיכול להוביל להעזה ואמונה עצמית.
אז מה עושים?
שולחים אלינו את הסיפור שלכם, בצירוף תמונה ופרטים אישיים.
צוות המערכת יבחר לפרסם את הסיפורים הנבחרים.
השאר… כבר עלינו.
"אדם צריך שתהיה לו מילה,
קצת מקום בעולם,
אהבה לא נשכחת.
וקול אמיתי לתפילה,
ורגע מושלם,
כדי לתת ולקחת,
ולא...לפחד מהפחד" שלמה ארצי
תמיד משהו עצר אותי...
כשהיה קצת קשה או הצריך מאמץ. הסתפקתי במה שיש.
כן... גם אני מאלה שכל המורות אמרו להן: "לא מממשת את הפוטנציאל"....
עד ש...
אני אמא. בת. נכדה. בת זוג. חברה. רקדנית. מאמנת כושר. דיאטנית. יזמית. בעלת עסק.
כל כך הרבה תיאורים מגוונים וכולם זו אני, ואני זה כולם, ולא הייתי יכולה להיות מי שאני היום בלעדיהם.
האהבה שלי לספורט התחילה מהרגע שאני זוכרת את עצמי..
ממרום 72 שנותי.
אני מאמינה שכל שלב בחיים, הוא שלב מתאים להתחיל בפעילות ספורטיבית.
התמדה היא שם המשחק!
סיפור החיבור שלי לעולם הספורט מתחיל בגיל 57.
בעודי אימא לשלושה ילדים בוגרים בני:..27, 25, 20...
בעלת תפקיד בכיר בשירות הציבורי, וחברת הנהלה של משרד הבינוי והשיכון,
אני שירה דביר, בת 36, אמא לשני ילדים מדהימים: אריאל (15) ילד בעל צרכים מיוחדים, ואדוה (10).
אני בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ובימים אלו עושה הסבה אקדמית להוראה בחינוך המיוחד.
אם הייתי צריכה לתאר את עצמי... הייתי אומרת שאני אדם לוחם.
לביאה
שמי מיכל סיון, בת 36 , תל אביבית.
עד שנת 2009 לא הכרתי את המילה "טריאתלון"...
לרוץ היה לא הגיוני, ולקום בחמש היה אמצע הלילה ולא מוקדם בבוקר.
בראש הייתי מחוברת לספורט, בפועל לא ממש... מעבר לרכישת מנוי לחדר כושר.
מרץ 2009, חודש לאחר
יפית, בת 32 מתל אביב, מורה ליוגה אשטנגה ויניאסה.
מאיפה להתחיל, גוללת בראשי את השנים אחורה, הסיפורים, איך הייתי, הרגשתי, דברים שהתרחשו, יש כל כך הרבה...
הכל מסתכם בסופו של דבר ל"כאן ועכשיו".
אם ניקח כל אדם שנמצא מסביבנו, לכל אחד סיפור.
ישנו מכנה
אני קיבוצניקית: מקיבוץ שפיים, אימא לשתי בנות.
עובדת כפקידת קבלה במלון שפיים, ומדריכת שחייה פעמים בשבוע בעולם המים של אורי סלע.
החיבור שלי לספורט התחיל בילדות: עד גיל 17 הייתי שחיינית,
ואז... החלטתי לפרוש... לאחר שהרגשתי מתוסכלת... הסיבה לתסכול הייתה התחושה שלא הצלחתי
אני תמר שטיין קסמן
בת 37 תל אביבית אימא לשני ילדים קטנים ומקסימים.
בעלת סטודיו 8 לג'ירוטוניק, מאמנת, ומסמיכת מורים לג'ירוטוניק וג'ירוקינסיס, מתמחה בשיקום.
מורת דרך ומרפאת גוף.
היעוד שלי הוא לעזור לאנשים לזוז, להנות מהגוף שלהם ולחיות טוב בתוכו:
ללא כאבים, ללא מגבלות ובתחושה
"לא לפחד להתאהב
שיישבר הלב
לא לפחד בדרך לאבד
לקום כל בוקר
ולצאת אל החיים
ולנסות הכול לפני שייגמר .."
מתוך השיר לפני שיגמר: עידן רייכל
קצת עלי...
השנה סגרתי 50 , אמא לתאיר (25) ושגיא (19) , גרושה , עובדת במשרה מלאה ברשות מקרקעי ישראל
חיה ונושמת אופנים,
אני אימא לארבעה מופלאים, ספורטאית, אישה עובדת, עצמאית.
אוהבת לחוות את החיים שלי בשיטת "הכל ובגדול" ומוכנה להשקיע הרבה מאמצים בהשגת מטרותיי.
בניגוד לנשים "מכורות לספורט" כמוני, אני מעולם לא הייתי טיפוס ספורטיבי.
בתור ילדה מעולם לא אהבתי לרוץ.
תמיד חיפשתי קיצורי דרך, ורוב
תגובות אחרונות