יש לכם סיפור על חיבור עצמי שהתרחש באמצעות ספורט?
סיפור שאחרים יוכלו לפגוש בו את עצמם?
אין הכוונה לספורטאים מקצועיים, גם לא כאלה עם הישגים מרשימים של דקות או שניות.
הסיפור שלכם הוא רק שלכם, ומשמעותו היא קודם כל עבורכם,
התהליך שעשיתם, ההתחברות הפנימית והחיצונית שהתרחשה אצלכם.
כל סיפור כזה מהווה השראה לקוראים אחרים, אתגר שיכול להוביל להעזה ואמונה עצמית.
אז מה עושים?
שולחים אלינו את הסיפור שלכם, בצירוף תמונה ופרטים אישיים.
צוות המערכת יבחר לפרסם את הסיפורים הנבחרים.
השאר… כבר עלינו.
לפני כשנה וחצי, בגיל 35 נתקלתי במקרה בצינור עגול מפלסטיק.
צינור עגול מפלסטיק שבמקום לשמש כצינור השקיה התגלגל לידיי ושינה את חיי.
נעים מאוד, שמי עינת מזרחי.
אם אני צריכה לתאר את עצמי בכמה מילים הייתי בוחרת במילים: אופטימיות, תנועה, ואפשרויות.
אהבתי לתנועה הייתה
מאי שפר, בת 24 מלוד, מאמנת כושר וסטודנטית לפיזיותרפיה.
הדרך שלי בתחום הספורט החלה כרקדנית.
רקדתי מגיל 4 עד 14 כמעט את כל הסגנונות: בלט, מחול, ג'אז היפ-הופ, סלסה, ואפילו ריקודי בטן.
משם עברתי במעבר חד לחדר הכושר עקב עליה (לא רצויה) במשקל,
בשנת 2008 בגיל 38 קיבלתי תמונה שבה אני מופיעה במשקל 125.5 ק"ג.
קיבלתי "סטירה", לא זיהיתי מי זו האישה בתמונה!
מודה ומתוודה שמאז ומעולם עד לניתוח... אהבתי לאכול: מלוח מתוק חמוץ כל הטעמים וכמה שיותר.
אכלתי כשטוב לי, אכלתי כשרע לי, כל רגש
אורבנית אדוקה, חובבת קפה וחוקרת גופנפש בתנועה.
אני מגיעה מרקע של הדרכת פילאטיס מזרן ומכשירים,
מלמדת ג'יירוקינזיס, מתמחה בעבודה עם נשים בהריון ולאחר לידה, ובעבודה שיקומית פרטנית.
בשלוש השנים האחרונות אני מפתחת ומובילה תחום חדשני בעולם התנועה והכושר- תרגול עם ערסל!!!
יש לי שיעורי
אני אדם שמאמין בעצמו, ועושה דברים בצורה טוטלית, עד הסוף, ללא קיצורי דרך.
מאמינה בכל מעודי, שחיוך ואנרגיה טובה הם חלק בלתי נפרד מהיום.
אנשים סביבי רואים בי אדם נחוש ומחויב שלא מוותר, עד ש...
עד שאני משיגה את מבוקשי!
יחד עם זאת, אני
מתבוננת במראה: מולי ניצבת אימא לארבעה ילדים, רואת חשבון, וורקוהוליקית שחוזרת הביתה בשעות הערב המאוחרות,
פריק קונטרולית, עקשנית ותמיד אבל תמיד צודקת.
האמת, שדי אהבתי את מה שראיתי. חשתי שהכל נתון לשליטתי, לרצונותיי, ולשיקול דעתי.
ואז הכל התנפץ לי מול הפרצוף...ואני אז בת
בינואר חגגתי 31, או שאולי בעצם חגגתי שנה, תלוי מאיפה מסתכלים על זה.
שנה שבה "נולדתי מחדש", הפכתי את אהבתי הגדולה לכושר ואורח חיים בריא למקצוע ולדרך בה אני צועדת מידי יום.
הייתה זו שנה של החלטות אמיצות, שינויים, תהפוכות, קפיצה למים
אני ילידת כרמיאל, בתור ילדה הייתי מלאה, לא רזה...
ואני, רציתי להיות רזה.
רזה כמו הדוגמניות.
אני זוכרת את עצמי תמיד בדיאטה, מנסה לעשות ספורט בבית, בעזרת תכניות טלוויזיה.
בתיכון לא יכולתי לרוץ סיבוב אחד סביב האצטדיון...האמת שנאתי שיעורי ספורט.
אני זוכרת תחרות שחיה בבריכה
אני מסתכלת על עצמי כאישה אמביציוזית עם שאיפות להצלחה, לצד חיי משפחה וגידול ילדי.
לעיתים ונדמה לי...
שהסביבה מסתכלת עליי קצת בתור "משוגעת" נראה שלא ברור להם לאן אני רצה ...
ספורט תמיד היה חלק מחיי,
אך החיבור שלי לריצה מקצועית החל לפני תשע
איך הגעתי לרכיבה...?
אני קוראת לזה משבר אמצע החיים.
מה?! איזה אמצע החיים בראש שלך?! כולה בת 33...
אז כן סטטיסטית, ואני מאמינה גדולה בסטטיסטיקות... (תשאלו את המרצים שלי על סטטיסטיקת מועדי ה-ב' שלי) אני באמצע החיים.
ככה זה כשההורים מהווים דוגמה אישית למופת לתזונה ואורח חיים בריא.
אז
תגובות אחרונות