יש לכם סיפור על חיבור עצמי שהתרחש באמצעות ספורט?
סיפור שאחרים יוכלו לפגוש בו את עצמם?
אין הכוונה לספורטאים מקצועיים, גם לא כאלה עם הישגים מרשימים של דקות או שניות.
הסיפור שלכם הוא רק שלכם, ומשמעותו היא קודם כל עבורכם,
התהליך שעשיתם, ההתחברות הפנימית והחיצונית שהתרחשה אצלכם.
כל סיפור כזה מהווה השראה לקוראים אחרים, אתגר שיכול להוביל להעזה ואמונה עצמית.
אז מה עושים?
שולחים אלינו את הסיפור שלכם, בצירוף תמונה ופרטים אישיים.
צוות המערכת יבחר לפרסם את הסיפורים הנבחרים.
השאר… כבר עלינו.
שמי מאיה בת 29 וגרה בקיבוץ רמות מנשה.
אני נשואה באושר גדול לאור ואמא לשני מהממים גאיה ויער.
ואוו עכשיו קלטתי שאני תכף בת 30 והאמת שאני מרגישה עדיין ילדה קטנה ובעיקר בקבוצת הרכיבה שאני נמצאת בה.
קבוצה זו ששינתה את חיי וקשה
אני דנה, אני בת 26 ואני שלמה.
לא עניין של מה בכך.....
כל חיי הייתי שמנה.
חלק מהזמן הייתי גדולה, חלק מהזמן מלאה, אבל רוב הזמן פשוט הייתי שמנה.
כל חיי שמעתי "אם תרזי, נקנה לך...", "אם תרזי, ניקח אותך....".
אני לא מאשימה אף אחד...
הסביבה
כבשתי עוד יעד בדרך לפיסגה!
כן, זה רק עשרה קילומטרים... אבל יש להם כל-כך הרבה משמעות!
זה התחיל לפני ארבע וחצי שנים.
מפגש ערב עם אחד החבר׳ה גרם לי לראות (במהלך התקופה..) שבחיים זה הכל (!!) עניין של בחירה, התמדה ורצון.
נפגשנו בערב, ישבנו
אני ענבל (29) מרגישה בת 4. ירושלמית בעבר וחיפאית בהווה.
מנקודת מבטי- סקרנית, אוהבת ללמוד לטייל ולזוז...
מנקודת מבטה של הסביבה: אני חושבת שתופסים אותי כלא שגרתית...
החיבור לספורט התרחש בגיל צעיר ; בגיל 6-7 במהלך ריצות בבית-הספר עקפתי את הבנים.
בהמשך שיחקתי טניס
לפני יותר מעשר שנים צדה את עיני כתבה בפורום האופניים של תפוז על מסע האופניים הראשון למרוקו.
עיני נפקחו לרווחה, דופק הלב הואץ והלסת התחתונה נשמטה כאילו מנסה לעכל את גודל הידיעה.
כך נרקם לו התך הראשון בחלומי.
היום, בגיל 48 כשבתוכי עדיין
אני תמיד יכולה לספר שנפלתי, שברתי, השתקמתי וחזרתי לרכב (וכן, זה קרה עד עכשיו 6 פעמים)
ואני יכולה לספר על התחושה שלי הבוקר, כשהתעוררתי והחלטתי לכתוב.
רכבתי בשישי ושבת, כמובן! כרגע רוכבת במסגרת "20 peaks" לכן... בשישי רכבתי בשוקף, שבת בכוכב הירדן.
כל
שמי רחל (39) נולדתי בישראל בירושלים, אני אימא לחמישה ילדים, ובת למשפחה חרדית מרובת ילדים.
כבר מגיל צעיר הייתה בי התשוקה לאמן אנשים, ולהדריך ילדים.
בגיל 18 לאחר שעשיתי קורס מאמנת שחייה מקצועית, פתחתי קבוצות שחיה, ולימדתי שחייה לילדים ולנשים.
נשאתי בגיל 20
אני אוהבת את החיים, היפראקטיבית ללא הפסקה, משחקת אותה קשוחה ולא פגיעה...
ת'כלס הכי רגישה שיש, הכי מתאהבת, הכי פתוחה, הכי חברותית, הכי מפחדת והכי אמיצה.
מאז ומתמיד הספורט היה חלק מעולמי, מעולם לא תחרותי, אלא ממקום שזה עושה טוב לגוף שלי.
אהבתי
אני מעולם לא חשבתי שאגיע לפסגה של הר
למה?
כי פחדתי!
פחדתי מגבהים, פחדתי ממהירות, פחדתי מקור עז, ומחום גבוה.. פחדתי מאי - נוחות, פחדתי מהמאמץ הפיזי עצמו.
ואני הגעתי!
ולא רק שהגעתי לפסגה של הר ; הפכתי את טיפוס ההרים לפעילות יומיומית - קיץ
היי, נעים מאוד, אני דנה.
אני מאמנת כושר ואחת ממקימות DMG FITNESS, בנוסף סטודנטית לנתורפתיה במכללת רידמן.
אני גאה להגיד שאני מאלה שקמים מאושרים כל בוקר לעבודה כי אני באמת ובתמים אוהבת את מה שאני עושה,
תחום הבריאות זו התשוקה שלי בחיים, אבל
תגובות אחרונות