רגעים

הנכם מוזמנים לשלוח אלינו פוסטים קצרים המתארים רגעי חיים.

כמה מילים המתארות רגעים שונים מחייכם.

תיאור של רגע כזה מאפשר לקוראים להזדהות, להתנגד, לחשוב, להבין, ובעיקר לכתוב גם…

לרכוב זו אהבה / שמרי טל
פעם שאלה אותי חברת אמת למה לרכוב? למה רכיבה? מה זה נותן פרט לכושר? שאלה לא מטיפה אלא רק רצון של אדם להבין את ״השגעון״ הזה. ישבנו בבית קפה באיזור המרכז, שעת ערב, שוקעות בתוך ספה אדומה מכילה ורחבה .. דיברנו בפתיחות
ואז פתאום באמצע החיים / מיכל
כל אדם שאנחנו פוגשים נושא תיק גדול על גבו, לפעמים התיק מלא עד גדותיו ולפעמים קל. לרוב אדם נמצא במאבק שאתם לא יודעים עליו. נסו תמיד לקבל את השונה, האחר, גם אם לא נאמר דבר, גם אם החיוך לא הגיע עד
פוסט על אהבה / ליאורה קרן
"ישירו השמיים אהבה היא שיר לשניים  העולם כולו צוחק אלי ושר  כמה טוב, כמה טוב!"                                   עדנה פלג "אהבה היא שיר לשניים" תמיד אהבתי חתולים. יש משהו בבעל החיים
עדת האסקימוסים נמצאת בסכנת הכחדה / לילך ורונית
מאז ומעולם ידעתי שנולדתי לעדת האסקימוסים. עוד משחר ילדותי ידיעותי לגבי המזון הסתכמו במקפיא. שניצל קפוא, צ'יפס קפוא, ירקות קפואים. כמיטב המסורת בעדה שלנו הכל קפוא ונמצא (כמעט) תמיד זמין לחימום. כשנהייתי אימא, ועדת האסקימוסים התרחבה בזאטוטים שזקוקים למזון קפוא משובח, נעזרתי רבות
על הזמניות / יסמין רמון
הכל זמני, ואין בזה דבר רע. הכל זמני וגם אתה. הרגע הזה שלנו קסום ורגעי, הוא מלא בשברי אור וצחוק, הוא מלא בחום אנושי. הוא הרגע שלנו. הכל פה יפה ומואר, ואני באתי ללמוד ממך איזה דבר. על אהבה, על החיים, אמונה וקבלה או סתם דבר מה על
דברים שבדרך / יסמין רמון
מאז שהוא זוכר את עצמו הוא אהב את הים, את הגלים, לשבת על החול ולהסתכל על הים הגדול והכחול. מאז שהוא זוכר את עצמו הוא היה בחור של חופש, של גיטרה ושל רגליים יחפות. כשהפך לגבר הוא היה הולך לים עם בקבוק
טרמפ על מטאטא / רונית ולילך
בתחילת הקשר שלי עם רונית, לא הבנתי למה היא מסתובבת בביתה באופן קבוע עם מטאטא... תהיתי על הקשר שלה, על החיבור שלה למטאטא... ולמה דווקא מטאטא? שיחות טלפון שלמות וארוכות על נושאים ברומו של עולם היו מלוות במטאטא. אני נזכרת ברחש העדין של
הכי פשוט שיש/יוני ברון
לא ברור למה דווקא המנה הזאת קפצה לי לראש. אולי זה המעבר ליד המאפייה? אולי הביקור אצל הווטרינר? מוזר, באיזו קלות אני ננעל על מטרה קולינרית, יכול להריח את הריח הזה, להרגיש את הטעם על קצה הלשון, בעוד שבתחומים אחרים אני משוטט שנים ללא
אן דן דינו, סוף על הקטינו
"אן דן דינו, סוף על הקטינו סוף על הקטי קטו אליק בליק בום"   כזהו המשחק בין ההיגיון והרגש. ממש כמו אן דן דינו.... ומי יזכה הפעם? למי ניתן את המושכות? ההיגיון מספר סיפור שכלתני, והרגש? מרגיש, ללא גבולות... אפילו אני, לא מצליחה לנהל
הרווחים שבין לבין
אני לא יודעת מי כתב את השיר... הלוואי ונוכל להשהות קצת ברווחים שבין לבין.   לשהות ברווחים שבין לבין זה אומר להבין שהחיים מורכבים מנשימות מעצירות נשימה מעשייה ומההפסקות שבין המעשים ממילים משתיקות ומהרווחים שבין המילים ולהבין שהעצירות ההפסקות והשתיקות חשובות לא פחות מהריצות והעשיות והדיבורים. ושעיתוין מעשה אומנות הוא לשהות ברווחים