רונית (1971)
נשואה ואימא לשלושה ילדים.
השכלה: B.A סוציולוגיה, M.A חינוך.
מפתחת תכניות לימודים, מאמנת למנהלים ומורה להוראה מתקנת.
וגם… חולה בדלקת מפרקים.
לומדת את החיים ומוצאת את הטוב שבהם (לפחות מנסה) .
סופרוומן לא גרה כאן יותר
"שלח לי שקט טוב מוגן
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה" (יונה וולך).
יום הכיפורים, שרק הסתיים, מייצג בין השאר, עבורי יום של שקט.
השקט החיצוני, ברחובות נטולי התחבורה ובביתי
שמי רונית ואני דחיינית.
אם תשאלו כל אחד בסביבתי, המילה דחיינית בוודאי לא תעלה ברשימת התכונות החיוביות והשליליות בהן אתואר.
מרבית האנשים אינם מכירים אותי ככזו ואני מניחה שיציגו אותי כחרוצה, מסודרת ורצינית עם רשימת צ'ק ליסט
ארוכה ומסודרת של מטלות וסימני וי לסימון
"היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהינום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר" (רחל שפירא)
השיר "היי שקטה" של רחל שפירא הוא אחד השירים האהובים עלי.
אני מרגישה, שהשיר מתאר באופן מדוייק את המשבר שלי.
משבר שהוא
" דנה נמה דנה קמה
דנה מקפלת את הפיז'מה
אמא אומרת: יופי, דנה!
שלום כיתה אלף ..." (נעמי שמר)
השיר הזה על כל מילותיו, תמיד מייצג עבורי את סופו של החופש הגדול.
כשהייתי תלמידה בבית הספר (חלפו כמה שנים מאז) סופו של החופש
הגדול / תחילת שנת
היום, שוב מצאתי את עצמי בסיטואציה, שבה אני מסבירה למה לא אוכל להגיע לפגישה,
שבכדי להגיע אליה צריך לטפס במדרגות שתי קומות. אני שונאת את הסיטואציה הזו.
שונאת להסביר, לראות את המבט התמה על פני האדם שעומד מולי ומנסה לבין.
כמה קשה לי
"...תן לי יד ועוד אחד
חברים טובים נהיה
חברים טובים נהיה" (שרה לוי תנאי).
בילדות אנו רוכשים חברים חדשים מכל מיני סיבות. לעיתים בגלל שלאחרת יש צמה יפה, הרצון לשחק באותו המשחק,
השהות באותו הגן או המגורים באותה השכונה או אולי אותה האהבה למשחקי
הייתה תקופה ארוכה שבה היה לי רע. פשוט רע. בכל לילה כשהלכתי לישון לא נרדמתי.
הייתי אפופת הרהורים ועצובה.
הרבה לילות בכיתי לתוך הכר רוצה לא רוצה שהדבר ייוודע...אולי שיגלו ויכריחו אותי לשנות משהו או לעשות משהו עם עצמי.
אני זוכרת
חיי עברו שינוי מוחלט לאחר שחליתי!
יום בהיר אחד, מאימא במשרה מלאה וממנהלת עסוקה ועמוסה מצאתי את עצמי מתקשה
בביצוע פעולות בסיסיות פשוטות. בתקופה בה הייתי מנוטרלת מכל מעש ניתחתי ביני לבין
עצמי את מהלך חיי, כיצד התנהלו, התחושות שליוו אותי וייסרו אותי, תחושת האבדן והאבל
וכמובן ההתמודדות הפיזית
תגובות אחרונות