כן כן …ידעתי שזה יקרה.
איך? פשוט ידעתי. והנה זה באמת קורה, הרי זה לא יכל היה להיות אחרת.
למה? כי ידעתי מראש שזו תהיה התוצאה.
מהרגע שידעתי שכך זה יהיה, זה מה שבאמת קרה.
לא משנה מה, מי, איך, למה, כמה…
האמונה הבסיסית הזו שמובילה את הידע הפנימי שלנו היא זו שמתווה את הדרך ומשם התוצאה כבר ידועה מראש.
ידעתי שאתאכזב, ידעתי שברגע שאסובב את הראש זה מה שיקרה,
ידעתי שזה יגמר בבכי, ידעתי שזה לא נכון.. ידעתי שזה אסור.
מה שעוד ידעתי הוא… שאצליח להתמודד, ידעתי שיש בי את הכוחות,
ידעתי שאני יכולה, ידעתי כשגם שאני טועה… (לא להאמין אני אנושית) אמצא את השביל הנכון בחזרה.
ידעתי להגיד, ידעתי לראות, ידעתי גם לרעות את המחשבות שהתפזרו, ידעתי שזה יגמר בחיוך,
ידעתי שבסופו של דבר כל התשובות נמצאות אצלי.
מה שלא ידעתי…. הוא שלמעשה הידיעה הפנימית הזו היא שקובעת את ה"ידעתי" הזה,
היא זו שמייצרת את התוצאה, היא זו שגורמת לתהליך להיות כפי שהוא ולתוצאה להיות כפי שהיא.
ואני שואלת… מתי יגיע הרגע שבו לא אדע? מתי אלך על משהו שאני באמת לא יודעת מה יהיה בו?
האם יש דבר כזה בכלל לא לדעת? ללכת על הלא ידוע באופן כזה שאנחנו לא יכולים לדמיין לפחות חלק מהדרך?
ברגע זה… כשאני ביבשת אחרת, אני באמת לא יודעת!
לא יודעת מה יוליד יום, לא יודעת מה ואיך יהיה.
לא יודעת ולא רוצה לדעת… (טוב אולי קצת, בכל זאת פריק קונטרול).
מסתבר שמרוב שאני יודעת אני מעדיפה (אולי) לא לדעת……
© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר
כל חיינו אנחנו מנווטים בין הדברים הידועים ללא ידועים…
לפעמים, לשחרר, ולתת ללא ידוע לסחוף אותך למקומות חדשים, מפתיע וטוב…
ולפעמים, המסלול והדרך הם נקודה בקצה שאליה אנחנו שואפים.
המינון הנכון בין שניהם הוא המתכון לאושר.
תהני מהשנתיים הלא צפויות ותזרמי עם ההפתעות…