נקודת הבאלנס

איפה מוצאים אותה?

את הנקודה המדוייקת הזו? הנקודה שבה מרגישים מאוזנים, הנקודה שבה גם בסופה רועמת אנחנו מרגישים יציבים.

אני תוהה, אם יש כזו נקודה בכלל?…… אם היא קיימת במציאות או רק באגדות, אם היא אמיתית או קלישאה.

כל-כך הרבה ספרים נכתבו עליה, סיפורים, משלים, שירים, תילי תילים של מילים, איורים, ריקודים, ניסיונות חיפוש קדחתניים

והיא בשלה, מצליחה לחמוק מבין האצבעות, חלקלקה ומתוחכמת כמו צלופח.

לרגע ונדמה שאני נוגעת בה, שהיא אצלי בידיים, והנה אני מגיעה אליה והנה היא שוב חומקת ומשנה צורה.

יום כיפור, מעלה אצלי שוב את השאיפה למציאת נקודת האיזון הזו, בתקווה אולי בשנה הבא היא תהיה בידיים שלי.

מביטה לאחור, בודקת את עצמי, מצרה על הטעויות, אני יכולה להרגיש פיסית את הכאב בלב,

את הבערה בתוכו, את הרגשות, התחושות הפנימיות שבאות לידי ביטוי בחיצוניות.

אני רחוקה מלהיות מושלמת, רחוקה מלהיות צודקת, רחוקה מלהיות מלאכית.

רחוקה מלהיות משהו שאני לא…

נקודת האיזון שלי משתנה מרגע לרגע, לובשת צורות שונות ומשונות, מחליפה צבעים,

פושטת ולובשת תלבושות ססגוניות ושקופות, טעמים וריחות, רגשות ילדותים, מעטה קשיחות וזיעה רטובה.

ואני? שואפת שוב ושוב לחפש אותה ללא מנוח. למצוא אותה אי שם בתוך ההמון הסוער, רק שלא תיבלע שוב, רק שלא תלך לי לאיבוד.

בתוך הנפש הילדית שלי, בתוך הגוף שמשתנה, בתוך המוח שחושב, ומזכירה לעצמי.. לילך את כבר לא ילדה.

לילך הילדה שבי נלחמת לצאת החוצה, להתפרע, לפרוש כנפיים, היא כבר יודעת שנפילה אחרי תעופה

היא נפילה כואבת, קשה, מדממת, דומעת, כזאת שמצריכה כוחות רבים על מנת להתאושש ממנה.

יום כיפור……

מביטה לאחור על השנה החולפת, כואבת, ומחפשת מחילה, סליחה.

מקום מאוזן שבו אוכל להמשיך קדימה, ללמוד מטעויות, ללמוד ולסלוח… בעיקר לעצמי.

 "לילך יקרה,

סליחה.

סליחה על היותך אנוכית, אגוצנטרית, על היותך מרוכזת בצרכייך. 

סליחה על עיגולי הפינות, סליחה על הרגעים שבהם לא יכולת לראות את היקרים לך.

סליחה על הרגעים שבהם לילך הילדה השתלטה על לילך המבוגרת.

סליחה על היותך ילדה בגוף של אישה בת 40.

סליחה על השנה העוצמתית הזו שבה נתת לעצמך לצאת מהגבולות שלך.

סליחה…..

האם תוכלי לסלוח לך? האם תוכלי למצוא מקום רך? מכיל? כזה שלא "נותן בראש"?

כזה שמוותר ללילך?, כזה שמקבל את שנת ה – 40 שלך כפי שהיא ותו לא?

מחפשת את האיזון מחדש, עוצמת עיניים, מרפה, נושמת, משחררת…….

מקבלת את עצמי מחדש לשנה חדשה, שנה של קבלה עצמית והתפתחות,

שנה של מציאת נקודת האיזון, גם כשהיא חומקת, שנה של השלמה בין כל החלקים שמרכיבים את לילך.

"שיפה ושלמה תהא השנה אשר מתחילה לה היום" ".

© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, צילום: סהר גרופר