לא תמיד אדם יודע להסתכל על עצמו ועל חייו ולהגיד ואללה, עשיתי יופי של דברים,
אפשר לספר את זה לעולם ואולי עוד אנשים ייתרמו מזה, אבל את לילך, לא מוותרת לי, ו.. אוקיי..נצא לדרך..
סיפורי העצמה נשית באמצעות ספורט, מה זה בכלל?
פעם, כשהיו אומרים לי את המילה ספורט מייד היו גירודים בכל הגוף, אנטי מטורף,
ובעיקר, מליון תירוצים למה לא כדאי ומדוע איני יכולה…
כמובן שבדיעבד אני מבינה שהכול היה קשור לאני מאמין (של אותו הזמן- יש לציין)
והיה חלק מתמונה כללית על עצלות, נירפות, ובעיקר בחירה של סדרי עדיפויות שהתאימו לאותה תקופה,
אבל בהחלט שלא היו קשורים בי, בפנימיות ובכל הנלווה לכך.
הספורט, או העיסוק בתנועה הגיע עקב ירידה דרסטית במשקל (27 ק"ג אם נדייק)
ומשם בעצם הגיעה נקודת המפנה הקריטית בחיי.
תהליך של ירידה במשקל מלווה בתובנות רבות, בהצלחות, בכישלונות
אבל בעיקר מלמד את האדם רבות על עצמו, על יכולותיו ועל המסוגלות שלו.
שם הבנתי לראשונה שאני מסוגלת, תשאלו מה ? כל דבר שרק ארצה!!!
לא משנה מה זה יהיה, אם מצליחים להתמודד עם תאווה, סיפוק, דחיית סיפוקים ואיפוק ,
ומצד שני מציבים מטרות ברורות וריאליות ,משיגים הצלחה !! זו תחושה משכרת.
בזמן התהליך הבנתי שספורט חייב להיות חלק מהתהליך, אבל אני, מלאת התנגדויות שכמותי,
חשבתי לעצמי שהספורט הזה שאבחר חייב להיות כזה שממש אתחבר אליו ולא, זה לא יחזיק מעמד אפילו יום.
זוכרת כמו היום את הפעם הראשונה ,אותי יושבת מול רכזת החוגים של הקאנטרי שבמקום מגוריי
והיא מתארת בפניי את רשימת החוגים.. אני נכנסת לדיכאון..
אירובי, אירובי מדרגה, עיצוב, עיצוב חיטוב, קיק בוקסינג, ועוד שמות מפחידים של חוגים שמשלבים מזוכיזם עם זיעה…
אני מבינה שמפה לא תצא הישועה כי אני זקוקה למשהו שימלא את הנפש ,
ואז פתאום היא אומרת… רגע.. יש משהו חדש פה..nia , סוג של ריקוד שמשלב בתוכו גם אומנויות לחימה אולי תאהבי…
ואני, אוהבת הרפתקאות ואתגרים שכמותי מייד מסכימה, חשבתי, נלך על זה מה יכול להיות, מקסימום נהנה מאוד.
הגעתי לשיעור הראשון, לא יודעת ממש מה לצפות, ושם פגשתי את דלית הראל, וכמו המשפט הידוע "
המורה מגיע כשהתלמיד מוכן" כך זה היה:
אישה מדהימה עם נפש עצומה וייחודית שהבינה בדיוק מי עומדת מולה וידעה להוציא ממני את המיטב.
התגלה בפני עולם שלם, עולם הריקוד על סגנונותיו השונים, מוזיקת עולם יפה ומגוונת ובעיקר,
התחברות מחודשת אל הגוף שלי, דבר שכנראה היה הצורך הכי גדול שלי אז
והשתלב נפלא עם תהליך ההרזיה שהוא בעצם גם תהליך בו אנו מתחברים מחדש אל הגוף שלנו.
במשך 7 שנים רקדתי nia , מאוד אהבתי ועדיין…
במקביל העזתי גם לשנות את חיי המקצועיים ולבחור לעזוב את מערכת החינוך ולעסוק רק במה שממלא אותי
וזו הנחיית קבוצות לשינוי הרגלי אכילה ואורח חיים בריא של חברת "חלי ממן". מבחינתי זו שליחות.
בשלוש השנים האחרונות נחשפתי לתחום האופניים.
תמיד עמדו אצלי בבית זוג אופניים, אבל הן בעיקר העלו אבק עד שיום אחד …
חברה הציעה שנצא לסיבוב ביער, מרחק מאוד קצר מביתי, הסכמתי, ומשם הכל היסטוריה. התאהבתי, מייד!
האופניים עבורי הן כמו כת, כמו דת, משהו ששואב פנימה וגורם לך להתמסר אליו.
הרכיבה פתחה בפניי עולמות חדשים, היציאה אל הטבע גילתה לי עולם ומלואו, לימדה אותי על החיים,
כמה הם מקבילים לרכיבה על אופניים, התמודדות עם הפתעות, גמישות,
צורת ההתמודדות עם מכשולים חדשים, התמודדות עם פחדים ועם אתגרים חדשים, בקיצור חיים.
בעצם עולם האופניים הגיע במקביל לשינוי המקצועי שעשיתי. מדהימה ההקבלה..
גיליתי על עצמי שהאופניים מאוד מתאימים לי מבחינה אנרגטית, מתאימים לטמפרמנט שלי,
ממלאים את נפשי ברמות שאי אפשר להסביר.
לחזור מרכיבה טובה וארוכה עם חברות ולפעמים גם לבד ממלאת אותי באנרגיה להרבה מאוד זמן.
בעקבות המקום שהאופניים ממלאים בחיי עשיתי קורס של מובילי קבוצות באופני שטח והיום אני מובילה קבוצות של נשים בשטח.
ולסיום השיא היה היום.
לראשונה , השתתפתי בתחרות אופניים של הליגה למקומות עבודה ואפילו זכיתי במקום השלישי, דבר שלא ציפיתי לו.
בקיצור ולעניין… צאו לרכוב העולם גדול ויפה!! ובעיקר תעשו רק מה שטוב לכן.
© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: איריס ציגלר
כשמדובר באיריס ציגלר מדובר באיכות ללא פשרות!!!!!!!!!
אני קוראת את הפוסט אחרי שהכרתי את איריס יחסית לא מזמן ומתרגשת…
אלופה בהובלת קבוצה …וזה לא בגלל הקורס…זה משהו שבא מתוכה עם המון חום, אהבה והכלה.