מאז ומעולם ידעתי שנולדתי לעדת האסקימוסים. עוד משחר ילדותי ידיעותי לגבי המזון הסתכמו במקפיא.
שניצל קפוא, צ'יפס קפוא, ירקות קפואים. כמיטב המסורת בעדה שלנו הכל קפוא ונמצא (כמעט) תמיד זמין לחימום.
כשנהייתי אימא, ועדת האסקימוסים התרחבה בזאטוטים שזקוקים למזון קפוא משובח,
נעזרתי רבות במשפחתי האסקימוסית המורחבת לשם הכנת מזון קפוא למשך השבוע כולו.
רונית תמיד צחקה עלי, בעודה מביאה אוכל טרי למשרד, המוכן יום ביומו.
ואני? נגררת לחדר האוכל המרכזי כי הרי בעדה שלנו שומרים את האוכל הקפוא לילדים.
כי אין הרבה בשלנים בעדה האסקימוסית.
האסקימואים עסוקים בלהקפיא את האוכל שהם מקבלים או לקנות אוכל מוכן,
הבישולים מהם והלאה….
משפחת האסקימוסים זו תמיד הייתה הבדיחה שלנו.
ממש התקשיתי להבין מהי הבעיה.
כנצר למשפחה, שעבורה אוכל קפוא שווה ערך למילה גסה.
שולחן ארוך ועמוס מטעמים פותחים בהמון אהבה ומיד
אוכל מגוון ורב טעמים מהביל מהסיר והתנור אל הצלחת.
האמת, שזו לא רק המורשת שמשחקת.
להיות במטבח, לבשל, לאפות ולפנק את אהוביי אני ממש אוהבת.
זו הנאה ויצירה וממש חוויה נפלאה
להיכנס אל המטבח וכמו קוסמת לרקוח מחומרים שונים ארוחה טעימה.
לא לשכוח את הכל לקשט ולעטר במגוון קישוטים,
כי כפי, שסבי האהוב ז"ל למדני "קודם עם העיניים אוכלים".
בישול ואפייה מתקשר עמי לכל כך הרבה זכרונות ורגשות נעימים
של חום, אהבה, צחוקים, חוויות ובעיקר הרבה רגעים משפחתיים.
הילדים שלי רגילים ומפונקים (כמו הדורות הקודמים)
ואם זה לא טרי והרגע ירד מהאש עושים פרצופים ולא אוכלים.
והנה נצר למשפחת אסקימוסית ותיקה, דווקא בקונטיקט הקפואה
בה יש מקום לעדה שלנו לפרוח, דווקא פה, שהקור יכול היה להיות "מנת השף",
פה העדה שלי ירדה למחתרת…. הקפאתי את האסקימוסית שבי ויצאה לאור בשלנית ליגה א', טוב אולי ליגה ב'.
עוגת בננה מקורמלת, מרק דלעת (נשאר מהלווין) עם קינואה, קציצות בקר ברוטב עגבניות,
חומוס ביתי עם גרגרים, פלפלים קלויים עם שום, שניצלים לרוב, חזה עוף עם ירקות ועוד היד נטויה.
לפתע היכתה בי ההכרה כי עדת האסקימוסים שאני כך כך גאה בה נמצאת בסכנת הכחדה משמעותית.
אני עדיין לא מחובבות הבישול… כנראה שלעולם לא אהיה.
אך ללא ספק למדתי שאפשר ואפילו נחמד להכין מגוון מטעמים באופן פשוט למדי.
למדתי שאני לא צריכה להסתמך על קציצות של אחרים, שאני יכולה להיות יצירתית גם במטבח (ישמרנו השם).
למדתי, שהשייכות לעדת האסקימוסים אינה חתונה קתולית ואפשר לחרוג ממנהגי העדה ולהרחיבה לעדות נוספות.
רונית תמיד היוותה עבורי מודל לחיקוי איך תוך שניות היא מתקתקת ארוחה כאילו אין מחר,
ואני הרגשתי שאי אפשר לאכזב את האסקימוסים ואני חייבת לייצג אותם בגאווה אימתנית.
לילך, מתארת כאן רונית ששייכת לתקופת חיים אחרת.
לצערי, כבר לא כל כך מהר ולא כל כך בקלות ארוחה מתקתקת.
עם סו שפים, שחותכים ומסייעים ועם הרבה הפסקות וממש לא בקצב המהיר שאותו אני אוהבת…
אך עדיין ההנאה והסיפוק מהיצירה, התוצאה והחיוך על פני האחרים
הם עדיין עבורי אחד הדברים החשובים בחיים.
ללא ספק יש לי עוד מה ללמוד מהעדה של רונית… אולי ביום מן הימים אתקבל אליה.
בינתיים תתרמו איזה שלגון לעדת האסקימוסים אסור שהיא תיכחד מן העולם…
המילים התחברו להן ויצרו תבשיל משותך מי יוכל לגלות מה רונית כתבה ומה לילך.
© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר , פוסט: לילך ורונית תמונה: לילך קרן גרופר.
חה חה חה, דווקא אפשר להבין מה רונית ומה לילך (למרות שאיני מכירה אותך) 🙂
כתוב בטוב טעם ושנינות, ולהיות עדת אסקימוסים או רונית
זה בסדר גמור וניתן לשלב לפעמים כשאין זמן להיות שפים או תותחית…