"ישירו השמיים
אהבה היא שיר לשניים
העולם כולו צוחק אלי ושר
כמה טוב, כמה טוב!"
עדנה פלג "אהבה היא שיר לשניים"
תמיד אהבתי חתולים. יש משהו בבעל החיים הזה שגורם לי להתחבר אליו ולהרגיש נינוחה.
ככל שהתבגרתי עם השנים החיבור שלי לחתולים התעצם והלך.
והנה ככה אצלי בחצר הצדדית של הבית הגיח לו לעולם גור קטן, שחור כזפת ולבן כסיד, פרווה רכה ותפוחה.
השם "גורי" היה תפור עליו, ומייד התפרצה ביננו אהבה חסרת גבולות.
אם עד עכשיו לא הבנתי מהי אהבה ממבט ראשון, עכשיו יכולתי להרגיש את העוצמה הזו בכל גופי.
גורי התחכך, ליקק, גירגר, טיפס, שוב ושוב ואני החזרתי לו את אהבתי. גורי היה מביט בי מהצד השני של
דלת הזכוכית, אני בפנים והוא בחוץ. לאט לאט גורי הפך לחלק מהמשפחה שלי ולמעשה הפך לנשמה
התאומה שלי. יותר לא נפרדו דרכנו, גורי שלי היה מחמל נפשי, אהבה מיוחדת, שכנראה לא מובנת גם לא לי
לעצמי, פשוט אהבה חזקה ועוצמתית, כמה מפתיע, ועוד לחתול…
לפני 9 חודשים, (כאשר היינו מחוץ לבית), חדר לביתנו חתול שחור וגדול, קרע את רשת היתושים,
ונלחם בגורי שלי, הסימנים היו בכל פינה, ואנחנו מצאנו את האויב הבריון ישן לו במיטה בשלווה, וגורי איננו.
קשה לי לתאר את התחושה הקשה ורגשי האשמה הכבדים שאפפו אותי.
נצרתי בליבי את ההחלטה כי אחפש אותו כל עוד נפשי בי.
החלו החיפושים, בלילות ובימים, בכל מקום אפשרי, מודעות, ברחוב באינטרנט, אזעקות שוא, משכנים,
ממשפחה, מסתם עוברי אורח בעלי לב, יודעי דבר אמרו, יחזור, מבוהל, אבל אין גורי, לא חזר ולא נמצא,
פשוט התאדה.
בצר לי חיפשתי נחמה, פיצוי, חתול דומה, שמזכיר אותו, הרבה זמן השקעתי בניסיונות, אבל…לא היה עוד
דגם כזה, כזה אוהב, כזה עדין ורך, כזה גורי אין….
כנראה שאין באמת תחליפים לשום דבר.
לפני כחודשיים, ראיתי חתול דומה יושב לו בקצה הרחוב.
בלי לחשוב הרבה, תפסתי אותו ו….הביתה.
החלטתי זה יהיה גורי.
כולם אמרו…כן זה הוא, דומה …לא דומה.
בליבי ידעתי שהוא לא גורי שלי, ניסיתי להאמין שכן… אבל ידעתי שאין שניים כאלו.
נפשי לא ידעה מנוח, הרגש הזה, האהבה הבלתי אמצעית הזו, לא אפשרה לי להירגע, וכהרגלי,
מתקרבת לאזור הבית ובולשת לי, אולי…בכל זאת….הוא יופיע, אולי זו התקווה שנמצאת בתוכנו תמיד.
הבלתי יאמן התרחש, לנגד עיני יושב לו חתול דגם גורי במדויק, ברחוב בשכונה, אני ניגשת אליו, מתחכך,
מגרגר ו….זה גורי, אחרי 9 חודשים, יושב ומתלקק ברחוב.
הדופק בשיאו (ואני לא מהספורטאיות), ההתרגשות גואה בי כמו ילדה שהתחילה ללכת (ואני רחוקה מלהיות ילדה).
איך תפקדתי?
אני באמת לא יודעת, ליטפתי וליטפתי וכרגיל, קיבלתי בחזרה ערמות של אהבה, כאילו לא נפרדנו מעולם.
גורי שלי חזר אלי, התעוור בעין אחת, (כתוצאה משריטה שלא טופלה).
נשארה לו עין אחת ירוקה וגדולה שרואה הכל, ועין אחת מכוסה במעטה אפרפר.
אותה התנהגות, עדינה, אוהבת, רכה, אותה נתינה אין סופית.
הוא ואני כאילו אף פעם לא נפרדנו.
דמעות זולגות וזולגות, ואני לא יכולה לעצור אותן, לכי תסבירי למה אישה בת 70 בוכה באמצע הרחוב מחתול…
בגילי אני כבר לא צריכה להסביר כלום לאף אחד, אלא פשוט להרגיש ולתת לרגש להציף אותי ולאהבה למלא אותי מחדש.
החתול דמוי גורי שינה את שמו לגוצ'י. אני אוהבת את שניהם….באמת…..
אבל גורי שלי, זה סיפור אהבה אמיתי.
"כן, כן, זה שוב מתנגן
זמר שיר ישן נושן
שהיום פה בשניים נשיר,
בשניים נשיר
כי השיר לא נגמר
תמיד הוא יושר, תמיד!"
עדנה פלג "אהבה היא שיר לשניים"
© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: ליאורה קרן תמונה: ליאורה קרן
כתיבת תגובה