לרכוב זו אהבה / שמרי טל

פעם שאלה אותי חברת אמת

למה לרכוב? למה רכיבה? מה זה נותן פרט לכושר? שאלה לא מטיפה אלא רק רצון של אדם להבין את ״השגעון״ הזה.

ישבנו בבית קפה באיזור המרכז, שעת ערב, שוקעות בתוך ספה אדומה מכילה ורחבה ..

דיברנו בפתיחות הזו שיש לי עם מעט נדיר וייחודי..(נו, אלו אשר אתה חשוף עירום ועצמך)

מצאתי עצמי לוקחת אויר פנימה, נאנחת כמו אדם המנסה להסביר כמה ילדיו מעשירים אותו ומחכימים אותו

או איך אדם מצייר במלל את מה שמאפשר לליבו, נשמתו ושכלו להתרחב עצום

וכמה לרכוב, היישרתי מבט ואמרתי לה, ״זה הפסיכולוג הכי מדייק בעולם..״

ואיך לאחר רכיבה טובה בין אם את בחברת אנוש ובין אם לבדך,

בין אם את עם מלודיה באוזנייך או אף רק מנגינת הטבע, זו המלווה אותך לאורך כל אותם קילומטרים שיפועים ואתגר..

בין אם את בצפון מוריק או במדבר בראשיתי, כביש או שטח, טכני או ״רק״ נפח.

יש משהו בתנועה הזו, בדרך, באתגר לעיתים, כזה המביא אותך להתמודד עם השדים עם ההישגים והתבוסות , עם החלומות, עם המותר והאסור, זה לדבר אל

ועם עצמך, לחשוב ולפסול מחשבה, לחשוב ולאמץ תובנה ולפעמים, גם לפעמים לאפשר לדמעה לפרוץ הן מאושר והן מההיפך בדרור מזכך.

זה המקום והעת בו נובטים ונרקמים בך אתגרים חדשים והחלטות, חלקן בחירות קשות חלקן כאלו אשר ינסיקו אותך למעלה, זו עת לחרטה, לשינוי, או לשימור

ולהשלמה זה הרגע הזה לשיוף נכון של תחושה ורצון.

זה בדיוק המקום הזה שאדם מזמן את כל קשת תוכו אל עצמו.

יש משהו בלרכוב אשר מחבר בהרמוניה מושלמת את האדם אל הטבע אל מכונה ואל עצמו.

יש בזה מפלט ויש בזה מקלט מגן יש בזה כל כך הרבה לפגוש את עצמך.

פיזית ופנימית. אלו הרגעים שאתה גם נלחם בעצמך (בטוב) בלא לוותר ובאמונה בעצמך, ביכולות הפיזיות שלך ומה הן אינן יכולתייך.

לרכוב זו תרופה וזה הממתק וזו התרפיה וזה הפורקן לשחרר כעסים או מכאוב

או שמחת לב גדולה זה גם לרכוב ולצעוק אהבה וגעגועים וזו גם טפיחה אישית על הצלחה.

לרכוב זו אהבה.

היום הבנתי שלפעמים אנשים מנצחים גם מבלי שידעו שהם נכחו בתחרות.

היום גם הבנתי עוד יותר חזק שאהבה היא לדעת לנצח ולחבק גם את ההפסד.

ונורית גלרון אחת אשר התנגנה וזרמה אל הבפנוכו של תנוך אוזני לאורכו של הירדן,

משומקום כשהקור מנשיר לי את אף הכפתור, הברקים מציירים לי שמיים מרהיבים של עוצמה ופאר

ואני מרגישה גל של חום וגאווה פנימית על היותי.

לטוב ולפחות טוב.

השלמה.

2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: שמרי טל, צילום: שמרי טל