חולמת בקטן / גלית ציון

אוקטובר 2012.

בוקר של קבלת החלטה שתנווט אותי לכיוון חדש

מבלי שבכלל מבינה כמה משמעות תהיה לזה בהמשך.

אוהבת מאוד את הים.

אבל מהחלק של החוף בלבד.

אוהבת מים ונמנעת להיכנס לבריכות למה?

כי אני מפחדת להכניס את הראש למים!

בעקבות הסטוריה קצרה של בעיות גב.

אחרי שנים לא מעטות של ספורט אינדור- אירובי דנס, אירובי מדרגה וקיקבוקס,

אני מחליטה שאני חייבת להתחיל לשחות, ברגע אחד של חיפזון (חייב להיות כך כדיי לא לחשוב על הפחדים)

אני מקלידה על מקלדת המחשב את המילים ״לימוד שחייה באזור הצפון״.

אני זוכרת את הרגעים האלה באופן מדוייק.

מול עיניי קופצות המילים ״איזי סווים״.

נכנסת לקישור, קוראת ומגלה בחור , יותר נכון – אלוף.

אלוף צעיר בשם דניאל קציר, חיפאי, מלמד שחיה.

גודל היריעה קצר מלהכיל את כל הצלחותיו האישיות בתחום השחיה.

זה משכנע אותי ואני מחייגת, אין מענה, משאירה הודעה.

באותו יום, כמה שעות לאחר מכן חוזר אלי דניאל ומספר לי באופן קונקרטי מה האופציות שלי ללימודי שחיה.

אני מנגד מסבירה לו שזה לא הולך להיות קל…

ושכשהוא שואל מתי מתחילים- אני עונה כמו שאופייני לבחורה עם אפס סבלנות- אתמול.

קבענו למחרת בבוקר.

את הערב ביליתי בהתרגשות עצומה בחנות של ספידו, בגד ים שלם בפעם הראשונה וכובע בריכה.

למשקפי שחיה דניאל דאג.

בוקר, התרגשות של משהו חדש מהולה במעט מבוכה וחששות.

האם מישהו יצליח ללמד אותי?

זאת ש – 38 שנים לא הכניסה ראש למים,

זאת שלא נכנסת לעומק שמעבר לגובה הכתף והרגל חייבת לגעת בקרקעית – איך לנשום במים,

ובכלל, איך שוחים?

דניאל הבטיח שתוך 10 שיעורים אשחה, והוא קיים את זה ובגדול.

אני מאושרת, מתמכרת למים, מאוהבת ביכולת של הגוף לרחף בתוכם ומעריצה את דניאל שבקלות גרם לכל זה לקרות.

זוכרת את עצמי פותחת כל בוקר בבריכה, כל יום סופרת את הבריכות ומתפעלת מהיכולת של הגוף להגביר מרחקים מיום ליום,

מבריכה אחת ל20 , ל 40, ל 50, ל60 בריכות ועוד, וזה לא קשה מידיי, ותמיד תמיד – יוצאת עם חיוך מהמים.

לקראת סיום הקורס שלי ליוויתי את בעלי היקר למשחה פוסידון,

משחה מים פתוחים, וכמובן שפגשנו שם את דניאל עם כמה שחיינים שלו,

 וכולי ירוקה מקנאה- גם אני רוצה לשחות בים! דניאל הבטיח שגם זה יקרה וכך היה.

3 שנים בקבוצת שחייה של איזי סווים.

החבר׳ה הכי הכי שיש, כל אחד וכל אחת.

מפגש של ספורט ומפגש חברתי, מאמן משובח.

אימונים בבריכה בכל מזג אויר, אימונים בים בקיץ ותמיד תמיד אושר גדול!

אני חייבת לציין שלא קל לי להתגבר על הפחד מהים,

והאתגר האישי שלי לנצח את השדים שלי ולצלוח משחים של 2 ק״מ בים- ממלא ומעצים את האהבה שלי למים, לשחיה ולקבוצה.

הצלחתי להתקשט במדליה קטנה אחת באחד המשחים – משחה אכזיב, היה קררר אבל שווה כל רגע.

 החיוך לא נמחק אפילו לא בתוך המים.

בשנה האחרונה אני מחליטה להצטרף לקבוצת ריצה,

חייבת לנסות להתחזק גם ברגליים, שחייה זה בעיקר עבודת ידיים, וגם כדי להצליח יותר בשחייה.

על זה אני מוסיפה פעם בשבוע אימון trx והנה לי שבוע מלא באימונים 6-8 אימונים כל שבוע

ואני מרגישה על גג העולם!

אני סוחבת שנה של כאבים באים והולכים בצוואר,

מתחילה טיפולים קטנים, מקבלת עצות מחברים ומחברים של חברים, מתחיל במשחות , עוברת לכל סוגי הטיפולים:

כירופרקט, דיקור, מסאג׳ לכל סוגיו, לחיצות, כוסות רוח, פיזותרפיה,

כדורים, הרבה כדורים, כדורים חזקים מאלה שמתקנים דלקת בצד אחד ומייצרים נזק במקום אחר בגוף.

מסרבת להבין שאני מעצימה את הנזק משבוע לשבוע.

מאמינה שהנה זה תכף עובר לי, וכך עוברת לה שנה שלמה.

בינתיים צילום אחד של עמוד שדרה צווארי שמספר שהחוליות הצוואריות שלי בצניחה מסויימת אחת על השניה.

והאימונים ממשיכים, לפעמים כואב יותר ולפעמים פחות.

ערב אחד אני עם חברות בריצת לילה ביער, חוויה חדשה ומרגשת, לא מוכנה לוותר עליה.

 מתביישת לספר שהכאב בלתי נסבל.

בדממה בדרך חזרה ברכב של החברים מחפשת תנוחה שאוכל לשבת ושלא יראו את הכאב על הפרצוף שלי…

לא נעים לקלקל אווירה של אחרי ריצת לילה,..

בבוקר שלמחרת נשברתי, מושבתת, לא יכולה לעמוד, חייבת כרית,

אי אפשר להחזיק את הראש על הצוואר,

ההקרנות של הכאב על יד שמאל לא מאפשרות להשאיר את היד תלויה באוויר- שמישהו יקשור לי את היד לגוף, שהיא תפסיק להכביד,

סנדוויץ לילדים בבוקר הזה כבר לא הצלחתי להכין, ואז אני מבינה שזה לא יעבור לבד…

מזה חצי שנה אני מושבתת מספורט כמעט לחלוטין.

ה- MRI הצווארי הראה שבלט קטנטן שיושב על עצב גורם לכל הטרור הזה בחיים שלי.

אחרי סטרואידים וכדורים לטיפול בכאב עצבי …פניתי לטיפול אחר

בהמלצתו של מאמן הריצה שלי – עידן אמזלג המלצה יקרה מפז.

הגעתי למאמנת בשיטת הג׳יירוטוניק, רוני פרי- קוסמת!!!