"את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער"
מתוך השיר את חרותי
מילים ולחן: ג'ורג' מוסטקי
תרגום: יורם טהרלב
בני ישראל יצאו מעבדות לחרות, כך מספרת ההגדה…
חצו מדבריות וימים, עברו תלאות, התמודדו עם הלא נודע, עם הבלתי ברור שנראה בלתי אפשרי ואת כל ההתמודדות הזו צלחו ללא שום אימון.
בלי ללמוד לשחות, בלי שעון דופק משוכלל, בלי ביגוד תרמי משובח, בלי אימוני ריצה מתגברים,
שלא נדבר על אופני שטח עם בולמים ועוכף מתכנוון, בלי מדליה בסוף המסע, ואפילו… לא ייאמן, בלי פייסבוק.
בני ישראל היו הראשונים בעולם שצלחו אולטרה מרתון בתנאי שטח קשים,
שישנו במדבר על זרדים והמציאו את מיטת הגחלים (רפאל בשבילך…),
הם היו הראשונים שהבינו שכדי לצאת מעבדות לחרות יש להיות נאמנים לעצמם, למשפחתם, ולעמם.
מסתבר שבני ישראל ידעו מה הם רוצים, ידעו שכדי לצאת לחרות אמיתית הם צריכים לעבוד קשה,
לעבור דרך ארוכה, מלאה בהפתעות, מלאה בחפירות עצמיות, מלאה בתובנות לא פשוטות שגובות מחירים,
מחירים שקשה לשלם אותם, מחירים שרק המציאות יכלה להעביר אותם דרכם.
לעיתים המחירים היו ב – SALE אמיתי או באיזה OUTLET שנקלע בדרכם (ממש בלי לתכנן מצאו את עצמם ב woodbury),
ולעיתים המחירים היו ב –Arrival Collection , בשדרה החמישית או על איזה דוגמנים בחלון ראווה יוקרתי.
מה שבטוח הוא שהם לא קיבלו שום דבר בחינם…
בני ישראל הבינו כבר אז… עוד ברבות השנים, שחרות היא ערך בסיסי לחיים.
שבלי להבין את עצמם, בלי לשלם איזה שהוא מחיר, הם לא יוכלו להגיע לחרות אמיתית.
וכי מי שיוצא לדרך, למסע החיים, משלם את מחיר חרותו, וכי אין מתנות חינם.
החרות פנים רבות לה, כל אחד ואחת וחרותו/ה שלו/ה והמחיר שמתאים לו/ה.
בני ישראל הצליחו במסע שלהם, יצאו מעבדות לחרות,
צלחו אולטרה מרתון, בלי מדליה, בלי להעלות תמונות לפייסבוק, ובלי לעשות חשבונאות "לייקים".
בני ישראל הם כל אחד ואחת מאיתנו באשר אנחנו,
כל אחד ואחת וחירותו/ה שלו/ה.
"את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה"
מתוך השיר את חרותי
מילים ולחן: ג'ורג' מוסטקי
תרגום: יורם טהרלב
© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, תמונה: סהר גרופר
יפה כתבת
אהבתי!