ככל שהשנים חולפות, ככל שהמציאות בועטת או במנוחה
ככל שאני מתבגרת, למדה ומתחשלת
אני מברכת ומודה על קיומי, על הווייתי ועל משפחתי. בעיקר על הזכות הזו.
הימים האלו, ימים כה רבי משמעות.
כה חזקים ומדגדגים את הבטן מתוכה אל עומקה עוד יותר.
משם ריפרוף לא מוסבר מטפס אל הלב
אל חלל גדול המכיל בתוכו זיליוני תחושות שעל כל סקאלת הרגשות.
געגועים פיזיים, מוחשיים. גאוות עולם.
על הכירות על אפשרות להיות חלק מאנשים קדומים ייחודיים, נוף ישראלי אנושי, מלח הארץ, אוהבי אדם, בהם שזורים מקטעים מקטעים של תכונות
שהן אחת אחת מכוננות ונשגבות.
להיות חלק ממשהו, משהו גדול. גבוה, כזה הגורם לי להרגיש מבורכת במצע מרהיב של היכולת להיות אדם ואישה ומאהבת ואמא וחברה טובה יותר.
וכשיש לי אפשרות אני אנסה ליישם.
טוב לו לאדם למצוא עבורו מצפן אנושי, מכוון.
דמות נשגבת לטעמו, אישיות מחכימה, עמוד תמיכה, מקפצה מרחיקת לכת
שיצחיק ויכעס ללא מורא ופחד אם כי מתוך היותו מצפן מאפשר לראות נכון. ושיחבק הדוק ומפוקק
גם למען נחמה וגם למען הגנה
וטוב שבאותו אחד תימצא גם האפשרות שיוכל לעצור אותך טרם תעשה משהו העלול לפגוע בך, או לסכן את מהותך.
זו נקראת אהבה ללא תנאי. ובכל מחיר.
טוב לו לאדם למצוא מקור. מקור לכח, מקור לאש, מקור מזין, מקור מניב, מקור הנוטע בך אומץ, אמת וטוב לב.
מקור להתרסק בו מוגן ובטוח מקור לשתיקה, לשים ראש. להיעצם. להיטען.
מקור בו תהיה עירום. חף מנסיון.
אך יותר מכל משריש בך את הצניעות, את הענווה, את הכרת התודה ואת הסליחה.
את מה שחשוב ומה פחות.
טוב לו לאדם למצוא לו יכולות.
יכולות לרקום, לרקום לעצמו שמיכת טלאים ענפה וייחודית של עצמו.
חלומות תפורים לצד פחדים, מלחמות לצד שלום, הגשמה לצד יכולת, הכרה לצד תמימות שקולה,
כמיהות תפורות לצד מציאות. געגועים רקומים עדין עדין לצד כיבוש מחדש שלצד התעוזה הנושקת לכבוד אל האחר, אל אהובייך ואל אלו שאתה לא ממש מעריך.
האהבה לצד הפגיעות והפגיעה, המחילה לצד החרטה ולצד השיפוט העצמי, התחינה לצד התפילה שבלב. הנתינה לצד הטלאי הזה של לדעת לקבל.
הצחוק הביטני והמתגלגל תפור הדוק לצד דמעה עבה וכבדה מכאב, מתוך הרחם עמוק
ממרחק מגעגוע או מאושר.
הקנאה תפורה לצד החופש, טלאי כזה המקושט בחרוזי הבטחון האישי.
טוב לו לאדם למצוא בתוכו יכולת להיות.
להיות עבור, להיות למען והכי חשוב, כך למדתי מבלי להתבייש
להיות לעצמו גם.
טוב לו לאדם למצוא אהבה.
אהבה עגולה. ושלמה. לא מושלמת. אם כי שלמה.
במושלם קיים משהו נטול כיפוף נטול יכולת לגדול, להתפתח ולהשתנות.
טוב לו לאדם לדעת לשמר אהבה “קצת” יותר מאשר למצוא או להשיג אותה.
אהובי ליבי אשר קיימים בתדר אחר, בני משפחה, אהובי לב ונשמה, אהוביי גופי ונפשי,
קיימים כל עת ובעיקר בימים אלו.
חסרון עבה וגס, חסרון מעתיק נשימה, מדלג עיפעוף, מטביע עיניים מתמיע מהות.
בית החזה מתקשה לנשום. השירים, הזכרונות, הרגעים.
החוסר.
החלומות שלא מרפים ואף עד להצליח לעיתים לדמיין אותם פיזית.
מחבקים חזק.
מחייכים
ויפים עד כאב.
תהיו טובים. עוד בחייכם.
עוז וענווה.
© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: שמרי טל, ציור: הדר גולדין
כתיבת תגובה