החופש הגדול / נעמי שמר
הכל אני יכול בחופש הגדול
לצמוח ולגדול בחופש הגדול
ללבוש סינור כחול בחופש הגדול
וככה לעמול בחופש הגדול
הכל הכל אני יכול
כי זה החופש הגדול
כמעט הכל אפשר בחופש הגדול:
אולי ניסע לכפר בחופש הגדול
לרוץ שם בקציר בחופש הגדול
וקצת לקצור חציר בחופש הגדול
הכל הכל אני יכול
כי זה החופש הגדול
החופש הגדול הראשון שלי בגיל 41…
עד כה המושג "החופש הגדול" היה עבורי זיכרון ילדות או סוגייה של מה עושים עם שלושה ילדים…
זו הפעם הראשונה, שיש לי חופש גדול אמיתי, חופש גדול של גדולים.
מסתבר שהחופש הזה אינו מסתכם בצפייה ב"מרקו", "נילס" או ב "פינוקיו".
הוא גם לא מסתכם בהסעות ותשלומי קייטנות.
החופש הגדול הזה הוא שלי ובשבילי.
תודה לליבת שכינתה את החופש "הקייטנה של לילך"…
אז בואו ואספר לכן מה היה ב"קייטנת לילך" שעשה את החופש הזה להכי גדול שיש:
ירית הפתיחה של "הקייטנה" הייתה שחייה בים.
חוף בת-גלים החיפאי טמן בחובו ים של הפתעות……….
מאז שמיכל וליבת גילו אותו, הוא הפך לנקודה משמעותית בקייטנה.
מצוף זוהר מוצמד אלי (שחלילה לא תאבד דרכי), כובע ים סיליקוני ורוד ואני בסימן מדוזה נכנסת למים המלוחים.
דגיגים ים-תיכוניים מסמנים טריטוריה הכוללת אברי גוף חשופים, וצווחות "אימל'ה עם קפיצות מימיות נשמעות מלב ים.
הולה-הופ?…
ליבת ומיכל בתנועות מעגליות והופ.. ההולה-הופ מתגלגל לו.
האביזר החדש שליווה את קיץ 2016…
ניסיונות חוזרים ונשנים מלמדים אותי שכשמתאמנים… זה בסופו של דבר מצליח.
לרקוד עם כיסא? על כיסא? בעזרת כיסא?
מה קשור כיסא לריקוד? ומה לי ולריקוד…
את רבית כהן פגשתי על גבי הבלוג, פגישה של שיחות נשיות וירטואליות.
פגישה אותנטית שבתוכה כנות, פתיחות, פרגון, וחלומות.
היה ברור לשתינו שפגישת הבלוג הזו היא תחילתה של קשר.
"את באה למפגש ריקוד ייחדוי שאני מארגנת", רבית סוגרת את התאריך ואני עוד בקצה השני של העולם.
בום!! אנרגיות של אש, ואני רוקדת עם, על, בעזרת… WTF כיסא!
כולן היו שם איתי: מיכל, ליבת, הילה, כמי, חגית, רויטל, אילנה ועוד נשים שהחליטו שמגיע להן להרגיש סקסיות.
רבית הצליחה לגרום לכולנו להגיע בלבוש שחור צמוד, לצעוק "I'm sexy"…. ולעוף על עצמנו.
הופעה ישראלית…..דני סנדרסון מארח את עילי בוטנר וילדי החוץ.
אני חמושה ברונית ואורלי ואנחנו יוצאות לאמפי שוני:
"גיל 16 הכל כזה כמו קצפת ודובדבנים"
שירי ילדות של פעם מהולים בעיבודים עכשוויים.
חיוכים, מוסיקה… אין כמו מוסיקה…
דני, עילי, ילדי החוץ… ואנחנו שרות והלחות… למ אכפת בכלל ממנה..
לרוץ בשטח, טבעי, קליל, שמח, משוחרר, ילדי…
זה המוטו של רפאל כהן שעיני צדו את הפוסטים שהוא מעלה ומיטת הגחלים שלו.
סוגרים מפגש מבוא לריצת שטח.
רפאל מגיע מגבעתיים היישר ליערות הכרמל.
חבורת אנשים חוששים מתרגשים ומצפים למפגש מבואי שכזה.
קפיצות המלוות בהשמעת קולות משחררות את הילד שבנו.
חבורת אנשים בוגרים מקפצצת על סלעים, שולחנות, משחקת במקלות, ומדלגת בחדווה.
חבורת רוכבים שעוברת ביערות הכרמל תוהה על קנקנינו. ואנחנו… בשלנו.
היער הפך למגרש משחקים, אנחנו אי שם במחוזות ילדותינו שחזרו אלינו ביג טיים.
"מתי שוב?" אנחנו מסיימים את המפגש בתחושה של עוד……
ענת בן-ארצי ואני התחלנו את הקשר על גבי הבלוג… מסתבר שהבלוג יודע לחבר בין אנשים.
התכתבויות של חלומות, הגשמות, מציאות ודימיון התערבבו להם.
התקבצנו חבורה שכזו למפגש יוגה שבו ענת מלמדת אותנו שיוגה… היא אימון משלים לשאר סוגי הספורט.
נשימות, ריכוז, כוח, גמישות, סבלנות אמרתי? לא פשוט לי המקום הזה של היוגה.
מידי פעם אני זורקת בדיחה, מביטה על ליבת בתנוחת ה"כלב מביט למטה" ונושמת…
ענת מצליחה לאפס אותי ולגרום לשטותניקיות שבי לנוח… לפחות לשעה וחצי.
ענת ונגר, חברת קבוצת היוגה, שקיבלה אותנו כעובדה מוגמרת במרפסת הבית שלה,
מצלצלת בכוסות היין הלבן שנמזג, ואנחנו חבורת בנות תחת כיפת השמיים, נושמות את הרגע.
רכיבת שטח ביער עופר……..
התגעגעתי אז באתי!! כמה זמן לא עליתי על האופניים….
פחד מלווה בהתרגשות, שמחה מלווה בחששות.
ואני על האופניים מדוושת.
עשר דקות והכל חוזר אלי. מסתבר שכמו באופניים לא שוכחים לרכוב.
החברים שלי, איך התגעגעתי לבדיחות שלנו.
למבטים החטופים שמלווים בקריצה.
לירידות, לסלעים שבסופם אני קוראת "יש!"……..,תודה יריב.
לזה שהחולצה רטובה ולא נשאר כתם אחד יבש.
לצילומי הרכיבה באותם המקומות, לזה שאין לי מושג מה הכיוון ולאן רוכבים…
מועדון זאפה חיפה פתח את שעריו במיוחד לקייטנת 2016.
אורלוש ואני מצאנו את עצמנו רוקדות, שרות ומבלות לשיריו של עילי בוטנר וילדי החוץ.
הפעילות החביבה עלי הייתה ה – power walking בטבע.
מיכל וליבת קיפצו בין סלעים, בתוספת חבל קפיצה וכמה תרגילי natalie
והרי לכם אימון ליגה!
הקושי הגדול היה להתמודד עם אימוני כוח ידיים בחסותו של ירון מנטל.
ירון מרים לו משקלים נאים במיוחד… ואני מנסה לדחוף 21 ק"ג… בשאגות נמרה פצועה.
ללא ספק ידיים.. נושא כאוב.
יריב נדיר כשמו כן הוא, האחד והיחיד שאסף אותי באישון בוקר לרכיבות סופ"ש משעשעות….
מה עוד?
ריצה בחופי חיפה ותרגילי חיזוק עם רויטל ליבר, ויוני ברון.
ומעט מאוד שעות שינה….
לסיכומה של קייטנת קיץ 2016.
היה ספורטיבי, מצחיק, מרגש, חברי, מהנה, מלהיב, כיפי.
חופש גדול אמיתי, כזה שלא הכרתי.
כל זה לא היה יכול להתבצע ללא עזרתם הצמודה של ההורים שלי: אימוש ואבוש שלי
אשר לקחו, החזירו, בישלו, הכינו, טרחו, קנו, התאימו, עשו, בעיקר פירגנו.
על המטוס חזרה לאמריקה here I am
ועכשיו הגיע הזמן זמן לנוח….
© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, תמונה: סהר גרופר
לילך היקרה,
החיוך שלך האנרגיה שבך והקלילות מדבקים.
היה לי העונג והזכות לקחת חלק בחופש שלך.
תודה שאפשרת לי לרוץ יחד פרא בכרמל ולשחרר את הילדים שבתוכנו לחופשי:)
תודה על העונג להיות חלק מהקייטנה של לילך!