בת 36, אמא ל-3 בנות (תאומות 6 ו -2 ).
חיה ונושמת ספורט מבוקר עד ערב כדרך חיים.
מזה 17 שנה מאמנת, מעצימה ומובילה אנשים לאורח חיים אקטיבי.
אני 'אבסולוטלי' נהנית מהדבר המדהים שגוף האדם יכול לעשות: תנועה.
החיבור שלי לעולם הספורט התרחש עוד בגיל שנתיים…
כאשר הוריי רשמו אותי לחוג בלט שם התחיל הרומן שלי עם עולם התנועה והכושר.
ומאז אני לא מפסיקה לזוז, להתאמן, להזיע וליהנות …
כנערה צעירה נחשפתי לחדר הכושר והסטודיו, ומאז ועד היום הם חלק בלתי נפרד מחיי.
לאחר השירות הצבאי הרגשתי שאני רוצה יותר מהעולם של הכושר,
החלטתי לעשות תואר ראשון בחינוך גופני בווינגייט ולהפוך את האהבה שלי למקצוע
ועד היום אני מתאמנת ומאמנת במגוון רחב של אפשרויות: מריצת מרתון, לטיפוס החרמון בריצה, גלישה על סקייטבורד,
ואת השקט הנפשי מצאתי בגלישה בים.
מבחינתי ספורט מגוון זו הנאה לשמה,
אני מאמינה כי הגיוון תורם להנאה ולהנעה, עוזר להתמיד לאורך זמן, ונותן מקום של ציפייה וסקרנות לקראת האימון הבא.
בשנים האחרונות אני מתנסה בכל מהכל:
רצה, מרימה משקולות, גולשת על סקייטבורד, גולשת בים ומתאמנת במגוון רחב של שיטות כושר פונקציונאליות שמכניסות ריענון, גיוון, ועניין לחיים כמו:
FITSKATE (שיטה שפותחה על ידי) אימון באמצעות סקייטבורד ומשקל גוף, "סרף סט" אימון על גלשן בסטודיו,
אימונים פונקציונאליים, TRX , בארים וכדורי כוח ולא שוכחת את העולם המשלים פילאטיס
ואימון נוסף אותו אני מקפידה לעשות מידיי שבוע שנקרא FLOW( יוגה עם פילאטיס).
FITSKATE שיטת אימון אותה פיתחתי בתחילת שנת 2015 יחד עם שותפיי שי אלנקרי וליאור סוירי.
זה השילוב של שתי האהבות שלי גם יחד, ואם אפשר לחבר שתי אהבות אז זה המקום לעשות זאת.
השיטה משלבת סקייטבורד ואימון סטודיו בדרך יצירתית, מהנה, ומאתגרת.
כל אימון הוא חגיגה של שרירים המשלב מגוון תרגילים לכל חלקי השרירים בגוף ובכל מישורי התנועה.
כשהדגש באימון עצמו הוא על זרימה ועבודה על שרירי הליבה (CORE) כשכל זה מתבצע באמצעות סקייטבורד קטן ייחודי ומשקל גוף.
השנה התחרתי בתחרות "מיס פיטנס" (תחרות המשלבת אסתטיקת גוף ואקרובטיקה).
זכיתי במקום ה-1 ובתואר "מיס פיטנס" של ישראל לשנת-2015 מטעם איגוד IFBB.
במהלך ההכנה לתחרות עלו בי תובנות משמעותיות.
הזכייה הפכה לסימן דרך, כאשר הדרך אל המטרה נהייתה העיקר!
הבנתי חד משמעית שאני זכיתי עוד לפני שהתחרות התחילה…
זכיתי כשהצבתי לעצמי מטרה והצלחתי לכבוש אותה !
זכיתי כשנתתי הרבה כוח לנשים להעיז ולעשות משהו פורץ גבולות!
החשיבה שלי השתנתה מחשיבה תחרותית לחשיבה הישגית, (תיכף אסביר).
וכיום, אני מובילה באופן מודע את קהל המתאמנים לחשוב יותר הישגי ופחות תחרותי.
לחשוב הישגי זה לחשוב ולשאוף למצות את היכולת אך ורק של עצמנו.
לחשוב להיות טובים יותר ממה שהיינו אתמול.
הישגי זה לחשוב וליהנות מהדרך ולא רק לראות את התוצאה.
לחשוב תחרותי, זה לרצות תמיד להיות טוב יותר או לנצח את האחר.
זו למעשה השאיפה המרכזית וזה מה שמניע תחרותיות.
לא תמיד נהנים מהדרך… עסוקים בעיקר בתוצאה עצמה ובמה שקורה מסביב ופחות במה שקורה בתוך עצמנו.
קצת על "מיס פיטנס":
מיס פיטנס היא אחת מהתחרויות הפופולאריות בעולם פיתוח הגוף הנשי שמטרתה להגיע לגוף חטוב,
מסת שריר במידה פרופורציונאלית ויכולת אתלטית גבוהה.
מצד אחד על המתחרות להציג שרירים ע"י פוזות שונות שמודרכות ע"י השופטים
ומצד שני נדרשת יכולת אתלטית גופנית גבוהה בכדי להציג רוטינה אקובטית אישית.
אני לא מתחרה בכל מחיר…אני מתחרה כשמדובר במשהו משמעותי עבורי.
חשוב לי לגעת באנשים דרך התחרות, לשנות לעשרות ומאות אלפי אנשים את החיים
ע"י מתן השראה באמצעות התהליך שאני עוברת, בדרך למטרה.
כמובן שחובה לחשוב איך משלבים זאת עם חיי המשפחה ! ולא במקום.
מניסיון בלי נקודת איזון זה לא יכול לקרות, לקח לי זמן להבין ולמצוא את המקום המאוזן בין האימונים,
העבודה וחיי המשפחה, אבל כשבאמת רוצים אז הכל אפשרי.
האג'נדה שלי לחיים היא להוביל אנשים ליהנות, להתמיד ולהצליח בספורט
תוך כדי שהם מצליחים ומאושרים בכל מקום ובכל תחום בחיים.
בעוד חמש שנים…
אני מובילה, מעצימה ומשמשת השראה למיליוני אנשים בישראל ואולי גם בעולם,
תוך כדי שאני מלמדת אותם לחשוב הישגי, והספורט הופך לדרך חיים מהנה.
מניסיוני… אנשים פעילים הם אנשים מאושרים יותר. פרודקטיביים. אנרגטיים. שמחים. מצליחים…. והרשימה עוד ארוכה.
נדיה קומונצ'י. היא אחת הדמויות הנשיות המשמעותוית בעיני.
אחת המתעמלות האהובות עליי שהשפיעו עליי בתור ילדה.
נדיה היא החיבור המשמעותי הראשוני שלי בתחום הכושר והיוותה עבורי מודל.
בעקבותיה נחשפתי לכוח רצון ונחישות של ילדה שרוצה להיות הטובה ביותר ותמיד שאפתי גבוהה ממש מודל החיקוי שלי.
לסיום… משפט שאני אוהבת……..
תאמינו, תכוונו, תחלמו – וכבר עשיתם את הצעד הראשון לקראת כל מטרה.
© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: אריקה גרינשפן תמונה: טל בלומברג
כתיבת תגובה