שינויים, מעברים, וחלומות/ גלית קינדלר

אני נמצאת כרגע בעיצומו של שינוי בחיים.

עברנו מאזור המרכז, תל אביב, מלב העשייה , ההצלחה , המוניטין , ההרגל והנוחות אל יישוב קהילתי, קלע אלון שברמת הגולן.

עברנו מתוך בחירה בשינוי!

החלום המשפחתי של בית עם גינה, נדנדה, ומרחבים לילדים לרוץ, לנשום, ולאהוב את הטבע ואדם.

הצפון קרץ לנו וככל הנראה זיכרונות ילדותי הקסומה (נהריה), נשמרו בתודעה והמתינו למימוש.

ההחלטה התקבלה עוד כשהייתי בהיריון השני.

בעודנו מגיעים לסיבוב במצוק עורבים, עומדים על הר גבוה שמשקיף על הנוף העוצר נשימה הזה, באותו רגע הבנו, והחלטנו שכאן יהיה ביתנו.

מאותו רגע קטן של התרגשות והתלהבות חלפו להן 10 שנים.

10 שנים של חיים אינטנסיביים בתל אביב, גידול ילדים, הריון נוסף, קריירה מפוארת, והגיע הזמן הנכון לממש את החלום.

עם החלום הגיעו גם החששות…

לעזוב הכל? להיפרד מהאהבה הגדולה שלי, העבודה שלי?

ממה נתפרנס ? מה נעשה שם? נפלנו על הראש? לרגע הצטערתי שהתחלנו את המסע הזה.

התרגלתי למוכר, לאזור הנוחות, בית ספר מול הבית.

מה עכשיו להפריד את הילדים מבית הספר? מהחברים? איך נסתדר ועוד אלף ואחת מחשבות ותהיות.

תקופה ארוכה העדפתי לא לדבר על זה, מן התעלמות שקטה שכזו …

המשכתי לעבוד ליצור וליהנות ושוב זה עלה, הפעם זה קורה אנחנו עוברים! (ספטמבר 2016).

קריאות "אלופה", ו"אמיצה" ליוו את המעבר

ואני… ממש לא יודעת אם אני אמיצה ??

עד לרגע זה אני לא בטוחה שזה אומץ …

הפנינג פרידה גדול (חודש) שבו קיבלתי אהבה, חיבוקים, עידודים,

ושתי מחברות עם ברכות ואיחולים…

לרגע הרגשתי כאילו אני מתה ומספידים אותי… ואני עוד בכלל פה.

אני מקשיבה לכל הברכות והתודות ומבינה שאני עושה משהו טוב בעולם הזה.

נכנסתי לחייהן של מאות נשים, עברתי איתן את התקופות החשובות בחייהן:

חתונה, הריון זוגיות לידות, אירועים שמחים, עצב, מות, סרטן השד, סרטן הרחם … שיקום לאחר פציעות , תאונות, גירושין והרשימה עוד ארוכה.

כל האסימונים החלו ליפול לאט, לאט.

בלב ליבה של העשייה לא עצרתי ולו לרגע אחד ולא הבטתי לאחור,

באותו רגע הבנתי, שאין לי צל של ספק שאמשיך ואקח את השליחות הגדולה הזו איתי כל החיים איפה שלא אהיה.

החיבור שלי לספורט הוא טוטלי!!

חיבור שנולד מהרגע שהתחלתי ללכת בגיל 9 חודשים ואם נדייק לרוץ.

הספורט זו אהבה שלא התחילה בגלל איזה שהוא טרנד או שהיה לי איזה מודל חיקוי.

במקרה שלי החיבור הוא לגמרי ביולוגי וטבוע בדמי.

ילדה ג'ינג'ית שלא מפסיקה לזוז ולנוע, לרוץ ולקפוץ לשחק בכדור, לרכוב על אופניים ,לקפוץ על חבל ולהוביל בכמשחקי הכדור בשכונה,

לקפוץ הכי גבוה במשחק ה"גומי", לקפוץ הכי רחוק בשלוש מקלות ופשוט להיות "מלכת הספורט" של השכונה.

עולם הספורט שלי הוא מגוון והחיבור לריצה הוא החזק ביותר!

אני מאוהבת בשנייה הזו של ניתוק כף הרגל מהקרקע,

השנייה הזו שגורמת לי להרגיש כל כך משוחררת ורגועה, הכל מסתדר והעולם כאילו עוצר מלכת…

זוהי השנייה המיוחדת שלי עם עצמי …

מאז ומתמיד הריצה הייתה הפסיכולוג הצמוד שלי:

כשאני רצה אני מדברת, פותרת לבטים, בעיות, הרהורים ומחשבות,

ההחלטות הכי טובות בחיים שלי, הרעיונות והיצירתיות שבי נולדים במהלך הריצה .

גם ברגעי משבר, שינויים, לידה, ילדים, עבודה , חוסר שינה , חוסר סבלנות……

הריצה מהווה עוגן עבורי!

נותנת לי אנרגיה, מאפשרת לי להתחיל את היום חיובית, להעביר שיעורים, לחייך, להיות מאושרת,

ובכך לגרום לי להצליח להעביר את התחושה הזו לנשים רבות לעשות שינוי גופני, להראות נפלא ולהרגיש כל כך טוב עם עצמן.

אני אוהבת להתחרות ורגילה להתחרות מגיל מאוד מאוד צעיר, חונכתי לכך …

בילדותי אף דרשו ממני לנצח, להוביל וזה חלק שטבוע בי חזק, הרצון להצליח, לשאוף, להתקדם לשפר תוצאות, להיות יותר טובה …

במהלך החיים התכונה הזו עזרה לי להתמודד עם מצבים שונים, ככל שהתבגרתי למדתי גם להפסיד,

וכך אני מקפידה לחנך גם את ילדיי, מובילים בספורט ולצערי עדיין לא יודעים הפסד מהו ???

היום, אני לא נמצאת במצב של "תחרות בכל מחיר".

האינטנסיביות של העבודה ואורח החיים לא תמיד מאפשר אימונים מסודרים,

וברגע שאני יודעת שהגוף לא מספיק מאומן לתחרות מסוימת, לא אתחרה ואוותר.

למזלי, המודעות הגופנית שלי גבוהה ולא אאפשר לגופי להיפצע ולהיות מרותקת.

עזבתי את אזור המרכז ועברתי עם משפחתי לגור ברמת הגולן, ביישוב קהילתי מקסים שנקרא מצוק עורבים –קלע אלון.

אני שואפת להמשיך את דרכי בעולם הכושר

ולהביא את כל הידע והאהבה שלי בתחום הספורט, הכושר, והפעילות הגופנית כאורח חיים בריא להצפון,

להמשיך לפתח רעיונות נוספים, שיעורים חדשניים, לקבל השראה מהקצב השונה של הצפון,

מהאוויר הנקי שמאפשר חופש ליצור, לגוון, לשנות וכמובן תמיד להמשיך ללמוד ולהתפתח….

הדמויות שאני מעריצה הן שתי נשים חזקות:

הראשונה מעולם הספורט אותה הערצתי עוד כילדה "אסתר רוט שחמורוב":

האתלטית מהבולטות שהיו לנו בארץ ומהווה עבורי מודל לחיקוי.

השנייה, היא אופרה וינפרי, אישה חזקה שמוכיחה שניתן לנצח ולהצליח !!!

אם הייתי צריכה להגדיר את עצמי…

הייתי אומרת שאני אוהבת אנשים ורוצה שכולם יהיו מאושרים ושלווים בחלקם.

לעיתים אני מרגישה שהייעוד שלי בעולם הוא לגרום לאנשים למצוא את הדרך אל האושר והשלווה,

משהו כמו אחריות על שחרור האנדרופינים בגופם.

החלום הבא היא לפתוח מרכז ספורט גדול בגולן עבור ילדים, נוער, ומבוגרים,

להמשיך ולהעביר את האהבה לספורט ממני החוצה.

בימים אלו אני מתחילה להקים עסק של צימרים לאירוח, סטודיו לאימונים וספא "אצל גיל וגלית -ארוח, בריאות וספא.

זה הפרויקט החדש שלי שאתו אני מתחילה שנה חדשה, חיים חדשים.

מאחלת לעצמי המשך הנאה, הצלחה במעבר ובשינוי והכי חשוב…שלעולם לא אפסיק לחלום !!!

לפייסבוק של גלית

© 2016 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: גלית  קינדלר תמונה: גלית  קינדלר