"אני לא חוקית
לא משלמת על שקית
נוסעת על רולר בלי לשים ברכית
אנ'לא חוקית
לא לוקחת חיזוקית
קונה צפיות לקליפ מחברה טורקית
לא חוקית" אגס קימל
יום העצמאות 2017, קונטיקט, ווסט הארדפורד, jcc.
מיכל אברמוב שליחת הסוכנות היהודית יוזמת שיעור ספינינג ישראלי.
אני מתייצבת בדום מתוח ומתגייסת למשימה הקדושה:
"יאללה בואי נעשה אימון כזה שירים את כל יהודי אמריקה. אימון כזה שירגישו את האנרגיות עד… לישראל,
אימון כזה ישראלי שיהיה לתפארת מדינת ישראל".
עבר חודש, חודשיים… והמועד מתקרב… ישיבת פלייליסט עם שני הש"ש הכי ישראליים שיש: נעם ואליאב.
ואללה לא ידעתי ששנתיים מחוץ למדינת ישראל יעשו את ההבדל… לא מכירה מלא שירים…
אגס קימל, זנזיבר, כל שירי בן אל תבורי, וכן… חייבים גם קצת שלמה ארצי, ויגאל בשן, ואי אפשר בלי עילי בוטנר וילדי החוץ, ומה עם טיפקס?…
"אני רוצה בלונים!" אני מפצירה במיכל:
"בלונים כחולים ולבנים שיתנוססו על גבי האופניים, ואני חייבת אבל ממש חייבת דגלים, וגם משרוקיות"
אני קולטת איך אליאב נדלק על הרעיון והעיניים שלו מוארות באור זוהר, כזה שיש רק לבני 18… (אח… איזה גיל זה).
נעם שרה לה… ומספרת על כל מיני שירים חדשים שכן…עוד לא הספקתי להכיר, ואנחנו ממשיכים.
מיכל מוסיפה…"אני אכין סרט רכיבתי עם נופי ישראל",
כי אין על הנוף המדברי הצחיח ובכלל לרכוב על אופניים שלא זזים … חובה שיהיה נוף ישראלי.
"רק בלי שלג" אני מוסיפה… " חליק עם השלג, כבר מעדיפה מדבר".
אני נזכרת ברכיבות המדבריות, בבריזה, בחברים… החברים שלי, כן…
כאלה שיש רק בארץ. כאלה שמכירים אותי על אמת, כאלה שמבינים ת'חוש הומור שלי…
"יאללה סגרנו לו"ז" אומרת מיכל וכמו בכל משימה צבאית אנחנו מרגישים את המחוייבות, ההתלהבות, אם כבר… אז כבר…!
שעות על גבי שעות… והפלייליסט מוכן.
התאהבתי באגס קימל, ובדדי דדון וכן כן גם בבן אל תבורי. ויש פלייליס ליגה שכולל הכל מהכל….
הגיע המועד המיוחל, הרישום מלא, ההתרגשות בעיצומה…
אופס… לא הגיעו דגלים… מה עושים?
כנראה שקצת פרפקציוניזם דבק בי, כן רונית שפירא… זה מדבק.
טקסט (ככה קוראים פה ל-sms) לזיוה (המורה בבית הספר היהודי) ו-31 דגלים משוגרים אלי, תודה זיוש.
ווצ'אפ לנועם ואליאב והם מביאים כל אביזר ישראלי שיש להם. יאללה יוצאים לשטח.
שוהם מתפקדת בתור צלמת הבית, אופק עוזרת במה, מוטי מדווש, סהר מחוייכת ומוכנה לתת בראש.
נועם ואליאב בתפקיד צוות הבידור האולטימטיבי, ואנחנו על המפה.
האולם מתחיל להתמלא… O.M.G (זה הסלנג הכי שכיח פה).
אנשים מגיעים, אני מכוונת ת'מושבים, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.
והנה איתן… שלימדתי בשנה שעברה מגיע במיוחד לאימון. ויאללה מתחילים.
נעם ואליאב, כאילו קוראים את מחשבותי יודעים בדיוק מה לעשות בכל רגע.
מתי לחלק את הדגלים, מתי לשיר, מתי לצעוק "אייייההההה", מתי לרקוד, ומתי לנוח.
סימן שלי אליהם… ובום! הבנה הדדית שאין שנייה לה.
ועל כל הדבר הזה מנצחת רוני סיגל בשקט, ברוגע ובנתינה אין סופית… שאפו!
לאט לאט מוסרות השכבות, וקריאות של אושר, צחוק, שמחה, אהבה, פרגון נשמעים באוויר,
הדגלים מונפים אל על והאנרגיות אש!.
"יש לה את אותו חיוך בכל תמונה…וסיפורים שאף גבר לא קנה…
אני לא חוקית… לא משלמת על שקית, נוסעת לי על רולרס בלי לשים ברכית…
התזכרי אותי סיוון… האם תקדישי לי קצת זמן… טיפות טיפות על החלון… תראה הזמן עצר מלכת…כמו אז… ובאנגלית like than"
קצת מתיחות עם הדגלים, אנרגיות באוויר, והסרט שמיכל הכינה… עוצר נשימה,
מזכיר לי כמה אני אוהבת לרכוב. געגוע צובט עם אנרגיות של כמה מורעלים, שילוב מנצח להצלחת האירוע.
מוטי מדווש וחולם על "דרך הסוכר", סהר מאושרת, מניפה ידיים באוויר, החיוך לא יורד מהפנים שלה,
שוהם מסתובת עם המצלמה, ואופק… מרותקת לדבר הזה שנקרא אנרגיות טובות ושמחה.
ואני תוהה תוך כדי דיווש ומעברים בין מצב-1, ל-2 ול-3. איך שוב… גם השנה.. איך זה…
איך זה שבסופו של דבר אני מתקשרת הכי טוב עם שני שליחים לפני צבא.
שניים שהם הרבה יותר משניים, שניים שהם מדינה שלמה שיודעת לעבוד בצוות,
שיודעת לפרגן כשצריך, שיודעת חברות אמת מהי,
שניים שיודעים לעשות הכל, ותמיד אבל תמיד מתגייסים למשימה.
לתפארת מדינת ישראל.
"אני לא חוקית
לא משלמת על שקית
נוסעת על רולר בלי לשים ברכית
אנ'לא חוקית
לא לוקחת חיזוקית
קונה צפיות לקליפ מחברה טורקית
אני לא חוקית
דורכת איפה שניקית
מזמינה מנות שלא כלולות בארוחה עסקית" אגס קיבל
© 2017 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, תמונה: לילך קרן גרופר
כתיבת תגובה