אני אוהבת את החיים, היפראקטיבית ללא הפסקה, משחקת אותה קשוחה ולא פגיעה…
ת'כלס הכי רגישה שיש, הכי מתאהבת, הכי פתוחה, הכי חברותית, הכי מפחדת והכי אמיצה.
מאז ומתמיד הספורט היה חלק מעולמי, מעולם לא תחרותי, אלא ממקום שזה עושה טוב לגוף שלי.
אהבתי את ההרגשה תוך כדי האימון ואחריו.
היום, הספורט מהווה חלק עיקרי בעשייה היומיומית שלי.
הריצה ואימוני הכוח הקשוחים נכנסו במהלך גיל ההתבגרות, ובהמשך התחזקו.
בגיל 19, לאחר שעברתי תקיפה מינית, הרגשתי צורך לחזק את עצמי.
בגיל 20 התחלתי קורס מאמנים והיום אני בעלת עסק לאימוני כושר אישיים וקבוצתיים,
אימוני כושר לשיקום מנטאלי ופיזי עובדת עם אוכלוסיות שונות- כיום בחיפה והקריות וצפויה להתרחב בימים הקרובים.
אני עובדת יחד עם צוות מאמנות ובנות מדהימות שעוזרות לי להגיע לכלל האוכלוסיה-החל מילדים ועד גיל הזהב.
התחום האהוב עלי הוא אימוני כוח ; במהלך האימון אנו הורסים את השרירים והגוף ,
אך במקביל הוא נבנה חזק יותר ובריא יותר כמו בחיים כשיש משבר אנחנו מתחזקים ממנו והופכים לגרסה טובה יותר של עצמנו.
במהלך התיכון החלטתי שאהיה שגרירה,
נחשפתי לתחום בלימודי תקשורת והסברה במהלך השנים בתיכון
והייתי בטוחה שאני הולכת לקחת חלק משמעותי בניהול המדינה, משרד החוץ וקשרים בינלאומיים.
שיפרתי את האנגלית שלי באופן עצמאי ויצרתי קשר עם נציגים של ישראל בסין, וניו יורק על מנת להקים פרויקט כושר ערבי יהודי עולמי,
אך אז הגיעה רעידת אדמה לחיי!!!
בגיל 19 כשישבתי במונית שלו כך סתם ביום שמש הוא החליט שאני שלו,
אני מספרת על זה, כותבת על זה, ושומעת על עוד סיפורים יום יום, אך כל פעם זה קשה כאילו כרגע לראשונה זה נחשף,
זה כואב וצורב.
תהליך השיקום הוא יומיומי: לרכוש אמון, לבנות קשר, ליצור מגע, ללמוד את הטריגרים,
להבין שהבחילה שהייתה לי היום היא מהריח אותו הריח שהיה לו….
היום אני כותבת כי אני שלמה ויודעת שאני לא אשמה
ובמקביל השלמתי עם מה שקרה, זאת האמת שלי ושזה קרה, הייתי מקריבה הרבה כדי למחוק את האירוע הזה מחיי!
ניסיתי להדחיק שנה שלמה שיצרה הרס גדול בגוף שלי שתוקן כמעט לאורך 5 שנים.
הגוף שלנו חזק כל כך ויודע לזהות טריגרים, אמירות ואנשים שיכולים להזכיר לי את האירוע בכל כוחו בלי להשמיט אף פרט,
למרות שזה מוטט אותי לתקופה ארוכה בחיי גם אם כלפי חוץ שידרתי עוצמה…
הייתי כל כך חלשה מנטאלית ופיזית, הייתי מרוסקת לחתיכות קטנות שאז בזמנו היה נראה לי שאיש לא יוכל לאסוף.
עם הזמן שחלף הבנתי, שאיש מלבדי לא יוכל לאסוף ולחברן יחד.
באיזשהו מקום פנימי כנראה שלא רציתי לחבר אותן, הרגשתי שזה לא מגיע לי.
לא האמנתי בכלל, שקיים רוע כזה בעולם שלנו.
הדחקתי את הסיפור בכל שארית כוחותיי כאשר אני משמיטה פרטים ומקטינה את הסיפור ועושה ממנו בדיחה,
הגוף לא נתון לשקרים, הוא מכה ומגיב בכל העוצמה.
הוא מכאיב ומאבד איזון נהיה חולה וחלש.
תחושת האשמה מנעה ממני להתקדם ולקחת יוזמה. גרמה לי לרצות להיות קטנה שקופה ובלתי נראית…
שעת הכושר הייתה המושיע שלי!
היותי דוגמה בלי ששמתי לב, כששאלו אותי, עניתי שאין לי מושג מה עליהם לעשות…
שזה טוב בשבילי אבל אני לא יודעת להגיד לגבי אחרים.
לא רציתי לקחת אחריות בשום תחום נבהלתי ששמו לב אלי ובלי ששמתי לב השפעתי, נגעתי, יזמתי. בלי שרציתי הבנתי שאני לא אשמה!
הבנתי עד כמה הספורט יכול להביא שלום פנימי וחיצוני כאחד
ועוד מה שהבנתי הוא שלפני שאני עוזרת לכל העולם כדאי שאטפל קודם כל בעצמי,
מה שהוביל אותי למחקר בתואר השני כיום במכללת וינגייט העוסק בפעילות גופנית ככלי מסייע להתמודדות עם משבר .
היום אני מבינה שאני שגרירה ,שבכל יום אני מביאה שלום לעולמו הפרטי של המתאמן ומראה לו כמה הוא חזק, יחד ולחוד.
אני שגרירה, שגרירה של הנפש, שגרירה של הגוף שגרירה של השלום הפנימי שלי שהשגתי לעצמי בקושי רב,
כיום אני אוחזת בו חזק ואין דרך לאף אחד לערער לי אותו.
כיום אני שגרירה של רבים אחרים!
אני חייבת תודה ענקית להורים שלי, שאפשרו לי לפרוק והיו שם עבורי לאסוף את השברים.
תודה נוספת לחברות שליוו אותי אז באותה התקופה גם לאלו ששפטו והסבירו לי בהתנהגותן ממי להתרחק וגם מאלו שפשוט היו שם,
חיבקו היינו רק ילדות רק בנות 19, אף אחת מאתנו לא ידעה מה לעשות.
סך הכל החיים שלנו ורודים, אבל לפעמים צריך פשוט רק להיות שם למען האחר… פשוט להיות.
וכמובן לגל המלך שלי שהוא הבחור הכי חזק בעולם והצליח לשבור את כל החומות שלי,
שדאגתי לבנות שוב ושוב והוא דאג להישאר פה.
שינוי מגיע מאהבה, תפחדו זה אנושי, אבל תזכרו שעליכן להביא את השינוי
הסתכלו על הדברים שמפחידים אתכם, השלימו איתם ועשו שינוי שמונע מאהבה.
זכיתי לבחור בחיים שיצרתי לעצמי- זכיתי לאהוב
© 2017 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: ניצן בר לב תמונה: ניצו בר לב
כתיבת תגובה