מלקטת חוויות/אנני רלס

לכתוב על עצמי? מי אני? למה?

האמת ,מוחמאת ומופתעת מאוד.

אני השראה?

שמי אנני, אימא לשלושה ילדים קסומים, מורה לספרות לתיכוניסטים,

וככל הנראה רוחם משפיעה עלי רק לטובה.

לכתוב על ספורט זה מעט אוקסימורוני, כי אני עדיין לא תופסת את עצמי ככזאת.

נקלעתי לספורט במקרה, שנים קודם לכן הייתי מנויה בחדר הכושר ומימנתי, כל שיפוץ אפשרי…

באחד הימים טיילתי עם חברה ומאמנת הזמינה אותי להצטרף, האמת נשמע לי קוסם,

בכל זאת כבר השתמשתי בג׳לים להזיז את עצמי להביא את השלט הטלוזיה, חשבתי לתומי אולי יהיה להם שימוש נוסף…

הגעתי לאימון הראשון מצויידת בכסף לקפה במידה ואחתוך מהאימון… ו…

הופתעתי!

חברי הקבוצה היו בשר ודם, לא כוכבי האולסטארייטד הרגילים, והם התאמנו למירוץ 5 ק״מ,

הערצתי את העפר שלרגליהם וכך התחלתי לרוץ אט, אט…

כשבראשי תוכנית פעולה ״אנני חמישה קילומטרים ואת את שלך עשית..״

אני, זוכרת עד היום את הסיבוב הראשון, כוס מים בסוף, וניידת מד״א בהמתן

אומרים שעם האוכל בא התיאבון…  ככל הנראה צדקו!

ה – 5 הפכו ל – 10, שהפכו ל 21.1 שהפכו ל 42.2. ואז למה לא סובב 61….

ברגע שמלקטים ק"מ לק"מ תחושת ההשגיות גדלה.

הזמן שלך עם עצמך, מצאתי שהאתגרים הללו הכי מלמדים על עצמך, היכולות שלך והמפגש הזה עם עצמך מזכיר לך את עצמך את התהליכים שעברת עם השנים.

ככל הנראה שלא סתם אומרים שזה "הפסיכולוג הטוב ביותר".

אנו לומדים, עובדים, נישאים, ילדים ובתוך התהליך שוכחים את עצמנו.

מצאתי את עצמי שואלת אפוא אני ? גם לי מותר להזיז את עצמי מסוף הרשימה ולתת לעצמי מקום.

מעבר לכך לחיים ישנה דינמיות משלהם והם פשוט מתזכרים אותנו על הזמניות שלהם, על הימים שחולפים, משברים, משברי גיל וכל הסלט גרם לי פשוט לזוז….

אני מניחה שזה מתרחש אצל רבים וכל אחד ואחת זזים לכיוונים אותם הם בחרו.

ונכון יש כאלו שלא.

נפתחתי לעולם אחר, אתגרים אחרים, אנשים נפלאים שפגשתי וזכיתי בהם באמצע הדרך.

והדברים שנחשפתי אליהם בנוגע לעצמי, עצומים,

בהחלט השינוי בחשיבה ובחיי בעיני הוא אחד המתנות הענקיות שהענקתי לעצמי!

בזכות השינוי נפתח צוהר נוסף בעולמי  שמיועד גם לכל חברי הספורטיביים..

נולד האתר שלי מותג התכשיטים שלי "ANNIE’S ",שבאמצעותו ניתנת לי האפשרות "לגעת" ברגעים מרגשים של אנשים ולהיות חלק מכך וקשר נוסף, חיבור מרגש נטווה .

בינתיים הספקתי להיכנס מעט לעולם הטריאתלון בקושי לסיים ספרינט ולהתאבד על חצי ישראמן וגם אותו לסיים בחיוך ודמעות אושר .

וכעת יעדים חדשים כבר מרגשים מדגדגים.

לא פשוט לשלב הכול, משפחה על כל המשמעות ,עבודה, חברים, מפגשים, אימונים ולעיתים עייפות ענקית.

בחרתי לצקת את האימונים, תחרויות ,מחנות…לתוך חיי ולא להפך, כי בעיני בסופו ובתחילתו של דבר הם החשובים.

מכורה?

מכחישה כל קשר לאמירה!!!

אין לי שום יומרה להגיע לשום פודיום, המטרות שלי מאוד ברורות לי:

לסיים כל יעד מחוייכת וללקט חוויות שעבורי עדיין בלתי נתפסות.

עבורי, לשים יעד ולסיימו בהתרגשות עצומה ,כן יש לפעמים גם דמעות, להביא את הגוף לבלתי אפשרי, לסיים יעדים בגילי המכובד זה מדהים.

היעד אינו חייב להיות תחרות, ריצה, עלייה לרכוב, לצאת מהמים…כל אחד ויעדיו.

הכול נעשה בזכות אימונים וראש אחד מאוד חזק, והמחשבה המלווה אותי שאינמצב שלא אסיים, גם אם זה אומר בזחילה…..

אז כנראה כרגע את הברידג׳ והדייג אדחה מעט …

הספורט חיבר אותי למאמן שמאמין בי ללא סייג, וקלה אני לא…

גם כאן אני בוחרת לומר לך תודה ענקית שי.

אנשים מדהימים שעוטפים אותי, חברים מקסימים שמקבלים את החברה המטורפת שלהם

ומשפחה אחת קסומה.

בורכתי!

מבחינתי הכול אפשרי ופתוח, רוצה להמשיך לחוות ולהתרגש, להנות מכל יום,

להתאמן ולחלוף על פני קווי סיום רבים בהתרגשות מטורפת

ולהבין שאין גיל לחוויות!

קומו מהכיסא עכשיו ותתחילו להריץ את חייכם מחוייכים

זכרו, הכול אפשרי!

לדף העסקי בפייבסוק של אאני רלס

לדף האינסטרגרם של אאני רלס

לעמוד פייסבוק של אאני רלס