הרבה מעבר לאירוויזיון/לילך קרן גרופר

הרגע בו תלמיד חטיבת ביניים בארה"ב, צילם אותי מלמדת בכיתה,

הרגע ההוא שאותו תלמיד כתב עלי …"weird" והעלה את התמונה עם הכיתוב לסנפצ'אט.

תוך שניות בית ספר שלם קיבל את התמונה שלי, כולל שוהם ואופק (שתיים מהבנות שלי).

התחושה הזו של להיות משונה, זרה, אחרת, מוזרה, צבעונית, טסה במהירות בתוך ורידי הלב והמוח.

התחושה הזו של מועקה, של דמעות בגרון, של חזרה למחוזות ילדות, של להרגיש אחרת, להבין שפה אני משונה…

בום!

תלמידי בית ספר מתרוצצים עם ניידים מאירים, ועל כולם מתנוססת התמונה שלי עם הכיתוב המעיק "weird"…

הסופר אגו שלי מתגייס, מצליח לשמור עלי לחצי שעה עד שכל האוטובוסים הצהובים מפנים את החנייה ובית הספר מתרוקן מתלמידים…

ומייד אחרי שהוא מילא את תפקידו כראוי הוא מפנה, ומאפשר לחברים שלו לצאת החוצה:

לדמעות, לנזלת, לתחושת ההתפרקות…..

דמעות מלוחות, רגישות, מלאות במוזרות ישראלית במרקם אמיתי ואותנטי.

אתמול כשנטע עמדה שם ואמרה בקול מלא ביטחון שההיגיון ניצח, שהשונה התקבל, שהצבעוניות היא נכס,

אתמול הדמעות שלי זלגו ממקום של התרגשות ורצון עז להאמין שהמילים שלה יהפכו למציאות.

שהדרך של נטע תהפוך להמנון שלנו,

שהמסע של נטע ייכתב במגילת העצמאות של העולם.

השיר של נטע הוא קצה של תחילתו של שינוי עולמי.

ואם לא עולמי…אז לפחות ישראלי, או אירופאי…

שכל אחד מאיתנו יצליח לראות את הסביבה שלו,

גם אם היא לא כמותו…

וילמד ממנה, ילמד להרגיש, לפרגן, ולאפשר.

ילמד שסלט צבעוני שמכיל פלפלים אדומים, ירוקים, עגבניות, בצל, שום, גזר, צנון, סלק, קולורבי הוא הרבה יותר טעים, בריא, ושמח מסלט מלפפונים…דלוח.

אתמול כשנטע ייצגה את התחושה שלי שבה הרגשתי משונה,

אתמול הדמעות היו דמעות של ניצחון, של אושר, שיש מי שמצליחה להביע את הקולות של כל אחד ואחת מאיתנו ברגעים שונים בחיינו.

ואם עדיין לא הרגשתם "משונים" אז המלצה שלי… זו חוויה משמעותית, תנסו פעם אחת להיות במקום הזה.

נטע ברזילי, Toy, קרקורי תרנגולים, שיער ורוד, לבוש שמח, לופר… ועוד ועוד… מי ייתן ומשנתך תוביל אותנו למחוזות חדשים!

כפרה עליכם!

© 2018 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: לילך קרן גרופר תמונה: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5254631,00.html