מכתיבה את הקצב/לימור שוורצמן

אני לימור בת 36 אמא לשלושה ילדים.

אוהבת כל מה שקשור לכושר, תנועה, ריקוד ומוזיקה שהיא למעשה החיים עצמם.

החיבור האמיתי שלי לספורט החל לאחר שאחי ז"ל נהרג.

הוא היה אדם משכמו ומעלה שאהב את החיים, עולם הכושר היה חלק בלתי נפרד מחייו, הוא שיחק כדורגל בקבוצה ובכלל …

אני זוכרת שבחדר שלו לא הייתה מיטה, אלא מזרן וכל החדר היה מלא מכשירי כושר ומשקולות.

כשהוא נהרג ע"מ להתמודד עם המוות שלו התחלתי לאכול… אכלתי…ואכלתי את עצמי למוות עד שהגעתי ל150 ק"ג.

הייתי בגיל הנעורים בת 15 וחצי-16.

יום אחד החלטתי שדי… כל מה שהוא רצה היה שאני אעסוק בכושר.

הוא ניסה לעזור לי, להתאמן איתי ולאמן אותי. כן אהבתי את זה אבל התייאשתי ועזבתי די מהר.

כשנה אחרי המוות שלו החלטתי לנסות שוב, ולהתחבר למוזיקה ולריקוד.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שרקדתי בחדר.

היה לי כל-כך קשה, הזעתי וכול הגוף כאב לי.

למחרת וחוזר חלילה… עד שהגעתי למצב שאני רוקדת יום יום, ממציאה לעצמי תנועות ובונה ריקוד שלם …

התאהבתי לחלוטין.

כשהגעתי ל100 ק"ג הרגשתי צורך עז להתחיל לרוץ…

הפעם הראשונה שרצתי, זוכרת את הסיבוב הראשון שרצתי לאט מסביב לבית, את האנשים מסביב שהביטו וצחקו…

לאט לאט עם הזמן הגדלתי מרחקים המשקל ירד בקצב מסחרר, ואני הרגשתי שאני רצה על עננים ככה הייתה ההרגשה שלי, ומאז לא הפסקתי.

כשילדתי את ביתי הקטנה לפני כחמש שנים, חזרתי בהדרגה לרקוד, לרוץ ולהתאמן.

הגוף שלי כאב, ברגע שהמוזיקה הייתה באוויר, הרגשתי שאני שוב במקום שלי.

עד כה ירדתי כ 70 ק"ג ממשקלי.

לפני כמה חודשים הגשמתי חלום וסיימתי קורס מדריכי חדר כושר.

ההכשרה הזו היא אחת החוויות המדהימות שחוויתי, האנשים שהכרתי ותמכו בי ובכלל ללמוד משהו שאני אוהבת ויודעת שזאת נקודת ההתחלה.

כשאני רוקדת ורצה משהו מתרחש בתוכי, איך שהמוזיקה באוויר, אני נמצאת בעולם אחר, עולם שהוא רק שלי ואני זו שמכתיבה את הקצב.

תמיד יש לאן לחזור, הספורט, הריצה, הריקוד, הם נקודות מוצא שניתן לחזור אליהן בכל שלב בחיים, גם אם עשינו הפסקה כזו או אחרת.

ספורט גורם לי לחייך, לא יודעת איך להעביר במילים את התחושה הזאת.

ספורט פשוט גורם לי להרגיש אני.

אני אוהבת את התחושה שהקצב עולה, אוהבת להזיע, אוהבת כשקשה לי ושאני מצליחה להתגבר.

אני מאמינה בלהיות חזקה ולהרגיש חזקה.

סביבה שמכירה אותי וגם במדיה (פייסבוק וכד) אני משתפת בתהליך שלי בריקודים שלי ובכלל בתחושה הטובה שהספורט גורם לי להרגיש .

בעלי תומך בי ומנסה "לדחוף" אותי קדימה ולא לוותר .

המשפחה הקרובה תומכת ומפרגנת, החברים גם כן ואנשים שמעולם לא פגשתי והכרתי…  במדיה החברתית מפרגנים זה כשלעצמו גורם לי לתחושה טובה ומעלה בי חיוך.

אג'נדת חיי: לא משנה מה… להאמין בעצמך ולשמור על אופטימיות גם כשקשה.

החיים דינאמיים, ללמוד להתאים את עצמנו, ולרקוד לפי קצב החיים, גם אם פעם זה ריקוד איטי יותר ופעם מהיר.

בעוד חמש שנים אני… רוקדת ומרקידה מאמנת אנשים/נשים/טף בסטודיו משלי וגורמת להם לחייך ולהנות כמו שאני מרגישה שאני רוקדת ומתאמנת.

ציטוט שאני אוהבת: "לא לסגת, לא להכנע, no retreat no surrender" לקוח מסרט פעולה ישן ומלווה אותי במיוחד בזמנים שקשה לי באימונים.

מאחלת לעצמי: נפש וגוף בריאים, ושאצליח לגרום לאנשים לחייך ולהינות בכל מה שקשור לפעילות גופנית.

לפייסבוק של לימור

© 2018 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: לימור שוורצמן תמונה: לימור שוורצמן