הידעתם כי מקור המילה "פרגון" מגיע מיידיש? ת'אמת גם אני לא ידעתי.
אז כן! פרגון ביידיש – "פארגינען" ושם הפועל הינו לפרגן.
החלופה למילה פרגון בשפה העברית, היא המילה "ריתוי" (גם עליה לא שמעתי). (מתוך האקדמיה ללשון עברית)
לא, לא הפכתי לאבשלום קור,
וגם לא התחלתי לעבוד באקדמיה ללשון עברית.
חיפשתי מילה באנגלית שתביע "פרגון", לא מצאתי אחת שכזו…
אולי כי לא בכל שפה יודעים לפרגן?
אולי דוברי היידיש הם המפרגנים הכי גדולים שיש?
אולי זו תכונה מולדת? נרכשת? סביבתית? משפחתית? אישית?
אולי זו תכונה שמביעה חוזקות? יכולת נתינה? אהבה? ראיית האחר?
ואולי זו מילה שצריך ללמוד לבצע אותה, או לפרגן לה כדי שתהפוך אותנו לקצת יותר טובים.
פוסט זה מוקדש ליכולת הפרגון שלנו,
ליכולת לראות את האחר, לפרגן לו מכל הלב ואם אפשר גם עוד קצת…
אז מה מתרחש אצלינו כשאנחנו מפרגנים???
אני יכולה לשתף אתכם במה קורה לי כשאני מפרגנת לאחרים.
מה קורה לי כשאני מפרסמת פוסט של מישהי שנותנת השראה לעולם?
מה אני מרגישה כשאני שולחת מארה"ב הפתעה למישהי שאני לא מכירה בכלל?
איך מרגיש לי בלב כשאני מקשיבה למישהו (גם אם הוא רחוק)?
איך מרגיש לי כשאני קונה דיסק או הולכת להופעה של יוצרים חדשים?
איפה זה פוגש אותי כשאני מפרגנת לחברה ועוזרת לה מיכולותי האישיות?
איך מדגדג לי בבטן כשאני עומדת לצידה של מישהי?
מה קורה כשאני עוזרת למישהי למצוא מקום עבודה חדש? ולהתקדם בו?
איך אני מתרגשת כשאני מחברת בין אנשים ונוצרת הצלחה?
איך זה מרגיש להמליץ על אנשים שמגיע להם שימליצו עליהם?
ולמה אני כל-כך אוהבת לפרגן? מה יש שם בפעולה הזו שגורם לי לעונג?
כשאני מפרגנת מכל הלב ועוד קצת, אני מאושרת!.
זה מדגדג לי בבטן, זה מעורר, זה מחיה, זה שמח אותי.
אני מרגישה שאני עושה משהו טוב, משהו משמעותי שעוזר גם למישהו אחר.
משהו שלי יש נגיעה בו, יש לי יד בכך שמישהו אחר מצליח!
מישהו אחר שמח, צומח ומתפתח – גם בזכותי.
כשאני מפרגנת אני עושה את זה בעברית, אנגלית, או ביידיש…
אין לכך מילה, מבטא, אותיות עבריות, לאטיניות כאלה או אחרות.
מה שכן יש זה אור!
וכשאור הפרגון מופיע, התחושה שמלווה אותו מהווה מקור כוח ואהבה הכי גדול שאני מכירה.
הפעם אני מציעה לכם לפרגן לי.
פעולה מאתגרת עבורי לבקש פרגון מהעולם… והחלטתי בכל זאת לפרגן לעצמי את האופציה הזו.
אני נמצאת בעיצומו של הגשמת פרוייקט חברתי משמעותי (פרטים בפרטי):
כזה שנוגע בנו הנשים, כזה שעוזר להבין תהליכים רגשיים, התמכרותיים ובעיקר הכרתיים שמובילים לראייה נכונה יותר של העולם, כזה שמתחבר לכל מה שקורה סביבינו.
כדי לסיים את הפרוייקט אני צריכה שתפרגנו לי.
שתראו אותי.
שתקראו אותי.
מבטיחה לכם,
כי תחושו את אותן תחושות מופלאות עליהן כתבתי מעלה.
ולמי שכבר הספיק ופירגן לי מכל הלב ועוד קצת, זה הזמן לספר לחברים.
אני מאחלת אור גדול של פרגון לכל קהילת READY, STEADY,GO.
פרטים על הפרוייקט ואיך מפרגנים לו ולי…
במייל או במסנג'ר: [email protected]
שלכם בהערכה גדולה לכל פרגון באשר הוא,
לילך
© 2018 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר, פוסט: לילך קרן גרופר, תמונה: לילך קרן גרופר
פוסט נפלא ונכון.
מהמעט שאני מכירה אותך, גם מאוד רלוונטי לך.
אני יכולה לעודד אותך שהתחושה שלך מגובה במחקרים של מדעי המוח.
יש מצב לשתף אצלי בדף של "רק בטוב"?
חופשי… מוזמנת לפרגן לי 🙂
מפרגנת לך לילך!! לא ידעתי שהמקור הוא אידיש… מסתבר שדוקא היהודים שתמיד מקטרים ולא מרוצים הם אלו שגם יודעים לפרגן.
הרמת יופי של בלוג, נגעת בנשים רבות, חיברת, קישרת חשפת ושימחת.
אשרייך!!
לילך, איך יש לך את כל האנרגיות החיוביות האלו בעולם כל כך קשוח?!
את בהחלטת מפיצה אור בחושך
סימבולי לחג החנוכה בחרת את הזמן הנכון לפרסם את הפרוייקט.
מחבקת אותך כפי שאת מחבקת אותי ❤
מגיע לך את כל הפרגון שבעולם ואני יותר מאשמח לשמוע
מלכת הפרגון זו את!!!
איזה כיף שקראת!!! תודה על המחמאה!!!!!!
על הבלוג
לקראת גיל ה- 40, נחשפתי לעולם הספורט.
בנוסף לפז"מ חיים, חיפוש תמידי אחר ה"שקט" בשילוב חיבור של השילוש הקדוש: ה - mind, ה - body וה - spirit.
הגיעו מחשבות, תובנות, והאומץ להעיז ולהביא בלוג זה לחיים.
מה בבלוג?
תערוכת צילומי נשים בגיל ה"פריחתי", חיבורן לעולם הספורט כפי שהוא בא לידי ביטוי בריאיון משותף.
סיפורים מהחיים שלי, שלכם, של כולנו.
תמונות, אירועים קטנים כגדולים מעוררי מחשבה וכאלה שמצאתי בהם עניין.
המלצות וראיונות עם מומחים מתחומים שונים.
תגובות אחרונות