כשאת יודעת מה שאת עושה, את יכולה לעשות מה שאת רוצה/סיוון דיין

"כשאת יודעת מה שאת עושה את יכולה לעשות מה שאת רוצה"

המשפט הזה, שהוא ציטוט במקור של מ.פלדנקרייז, מלווה אותי מאז הלימודים ועד היום והוא מנחה דרך לא רק לאופן שאני עובדת עם הגוף שלי שלי אלא לכל מקום בחיים שלי.

מאז שהייתי ילדה עסקתי בפעילות גופנית כזאת או אחרת, סגנונות ריקוד שונים, שיעורי סטודיו חדר כושר או אימונים אישים.

גם מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד זה לווה במאמץ, חוסר הבנה למה כואב לי או למה אני לא מספיק חזקה.

אחרי תקופה הייתי פורשת מאשימה את עצמי על כך ואז אחרי תקופה מנסה שוב לחזור לפעילות גופנית ושוב אותן השאלות היו עולות.

לאחר שהות של 4 שנים בניו-יורק חזרתי לארץ בגיל 26 עם לב שבור אחרי זוגיות שנגמרה.

ומצאתי את עצמי בחיפוש אחר עצמי עם שאלות רבות של מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה ובעיקר הסתובבתי בתחושה שאני לא מוצאת את עצמי בשום מקום ולא מצליחה בשום דבר.

בתחושה שלי – כישלון גמור.

"להקשיב לתחושות הבטן"

כמה חודשים אחרי שחזרתי לארץ נתקלתי במודעה לקורס שבו מלמדים שלבי התפתחות של תינוקות המבוסס על שיטת פלדנקרייז,

המודעה תפסה לי את העין היות והחיבור שלי לילדים תמיד בא לי באופן טבעי, החלטתי שאין לי מה להפסיד ושאני רוצה ללמוד את זה, לא היה לי מושג מה זה ומה אני אעשה עם זה

זה הרגיש לי נכון לאותה התקופה.

כחלק מתנאי הקבלה לקורס ביקשו מכל מי שאינו מורה לפלדנקרייז לעבור מספר סדנאות מקדימות של שיעורים במודעות דרך תנועה כדי להבין טוב יותר טוב את הלימודים.

לחייך מבפנים החוצה בפעם הראשונה.

את השיעור הראשון שלי בשיטת פלדנקרייז לעולם לא אשכח גם היום 10 שנים אחרי התחושה שחוויתי חקוקה בגופי ובשכמות שלי טוב טוב.

אני זוכרת שבעיקר לא הבנתי מה זה ולמה מנחים אותנו לנוע עם הגוף בצורה קלה ואיך זה בכלל הגיוני לבקש ממני לזוז עם הגוף שלי עם מינימום של מאמץ אחרי שכל השנים אני שומעת רק את ההיפך?

הרי זה לגמרי שונה מכל מה שהכרתי עד אז וחשבתי לנכון.

ואז הגיע הרגע שביקשו שנחזור לשכב על הגב ולנוח

ובאותו הרגע שבו נשכבתי, זה היה הרגע הראשון מזה תקופה ארוכה אם לא גם חיים שלמים שחייכתי מבפנים בפעם הראשונה בחיים שלי,

לא היה לי מושג מה זה ומה בדיוק עשיתי אבל ידעתי שזה נכון עבורי.

במהלך הקורס החקירה רק התחילה עוד לא הייתי לגמרי מודעת למה שהולך להתרחש בתוכי

ומה שהסתמן בהתחלה כעוד קורס הפך מאוד מהר למקום שבו אני מתחילה ללמוד את עצמי, את הגוף שלי ואת הדימוי העצמי שלי מחדש.

מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה להפסיק ושאני רוצה להמשיך ללמוד עוד.

נרשמתי לקורס להכשרת מורים בשיטת פלדנקרייז אצל רותי בר המורה שלי שהפכה את הקורס הזה למשמעותי עבורי –

מסע מרתק בן שלוש שנים של התבוננות למידה והתמודדות עם הגוף שלא היה מודע ליכולות האמיתיות שלו ולמה שעוד יגיע בדרך.

"ללמוד לאהוב את הגוף שלי מחדש"

במהלך שלוש שנים של הלימודים התחלתי להבין שבעצם לא במקרה הגעתי לפלדנקרייז

ושדרך השיעורים בתנועה התחילה הלמידה על הגוף שלי ומה אני כן יכולה לעשות ואיך אני יכולה בעצם לעשות כל מה שאני רק רוצה ברגע שאני יודעת מה אני עושה.

פתאום האשמות שהיו לי על עצמי התחילו להתפוגג

ומשפטים שהגבילו אותי כמו "אם רק הייתה לי בטן שטוחה הייתי בטוח יכולה לעשות כפיפות בטן בצורה קלה יותר,

אם רק הייתי רזה יותר אז הגוף היה גמיש יותר" זה ועוד שקים שלמים של משפטים שסחבתי במשך שנים התחילו לרדת ממני ונעשיתי קלה וגמישה יותר בגוף ובמחשבה.

התחלתי לכבד מחדש את הבגד הזה שאנחנו לובשים שנקרא הגוף שלנו.

שהשרירים הופכים להיות גם חזקים וגם חכמים המאמץ נהיה הרבה יותר הגיוני ואפשרי.

החיבור האמיתי חזרה לכושר גופני מאומץ יותר נעשה שלוש שנים אחרי סיום הלימודים.

התחלתי להתאמן באימוני בוטקאמפ, אימונים משולבי כוח וסיבולת. פתאום הגוף שיתף פעולה,

השקים שהיו מלאים בהאשמות כבר לא היו והתחלתי להתאמן מתוך הקשבה לגוף שלי למה ולאיך אני עושה ולא ממקום של שפיטה או השוואה למה אנשים אחרים יכולים לעשות.

השינוי וההתקדמות כמובן שלא איחרו לבוא ונראו בהתאם עלי – גוף חזק, שלם יותר, גמיש וללא כאבים.

מאז ועד היום האופן שבו אני מתאמנת בא ממקום של חשיבה של "מה אני כן יכולה לעשות".

כשהגוף צריך הפסקה למדתי להקשיב לו ולכבד אותו ואת הקצב שלו.

השילוב של תרגול קבוע בשיטת פלדנקרייז והאימונים יצרו אצלי שילוב מנצח של התמדה תוך כדי הנאה.

היום אני עושה "תיקונים" עם עצמי ומגוונת את תחומי הפעילות הגופנית שלי:

כשבראש ובראשונה הריצפה עליה אני מתחילה לזוז היא הפלדנקרייז ואחריו כל השאר – ריקוד, ריצה אימונים פונקציונלים ואפילו לאחרונה הרמת משקולות.

"להעביר את זה הלאה"

במהלך שבע השנים האחרונות אני מלמדת את שיטת פלדנקרייז בקבוצות ובאופן אישי, קהל היעד שלי הוא מגוון אבל בעיקר נשים.

אני מלמדת במרכזים קהילתים, קנטריים וקבוצות שלי.

משנה לשנה המסר שלי מתחדד ואני דואגת להעביר אותו באמצעות תנועה בהדרכה למתאמנות שלי-

להניע את הגוף ממקום לא שיפוטי, כל אחת בפני עצמה ולא ביחס לאחרת, להבין מה אני כן יכולה לעשות ולא לחפש את הלא פשוט כי הוא לא קיים…

הסיפוק בהדרכה הוא גדול, לראות את התהליך של אנשים במהלך השיעורים השונים לומדים את הגוף שלהם לראות נשימה אחרת,

תנועה שבהתחלה לא הייתה אפשרית ופתאום היא מתקיימת לשים לב להבעות הפנים איך הן משתנות והבעה של תחושת הצלחה שמגיע ממקום שלם יותר זה דלק שאיתו אני מסתובבת יום שלם.

"להגשים חלום ישן"

בזכות הפלדנקרייז.

בשנה האחרונה אני מגשימה חלומות ואחרי ארבע שנים בהן הייתי רכזת חוגים במרכז קהילתי ועשיתי עבור מדריכים אחרים אחרים החלטתי להתפטר ולחזור לאהבה הכי גדולה שלי- להדריך בעולם התנועה והכושר הגופני.

בימים אלו אני מגשימה חלום ישן ואני מסיימת קורס מאמנים לכושר גופני, אני מאמינה שהשילוב בין תרגול בשיטת פלדנקרייז לאימונים מהווה שילוב מנצח של הקשבה, מודעות ותחושת סיפוק גדולה של הצלחה.

את החיבור בין שני העולמות אני רוצה להעביר למתאמנים שלי כך שידעו שסקוואטים או כפיפות בטן לא חייבים להיות מקושרים לסבל ולמאמץ כואב אלא למשהו שאפשר להנות ממנו וגם לראות תוצאות.

המסר שלי אליכן הנשים- כל החיים אנחנו עסוקות בלשפוט את עצמנו מה עשינו לא טוב ומה עוד יש לנו לעשות או איך אנחנו לא מספיק…

כל דבר בערך שיכול לעלות על דעתנו.

במקום להיות עסוקות במה לא תראו מה אתן כן והתחילו מזה, יכולות רק פעם בשבוע להתאמן?

מצויין תתחילו מזה ומשם תתקדמו, מצאו את הפעילות שעושה לכן טוב סביר להניח ששם תוכלו ללמוד על עצמכן הכי הרבה ואז תתנסו בפעילות חדשה (בנוסף או במקום).

היי קשובה לעצמך וליכולות שלך.

וזכרי תמיד- "כשאת יודעת מה את עושה את יכולה לעשות מה שאת רוצה".

לדף הפייסבוק של סיוון

לעמוד הפייסבוק האישי של סיוון

© 2019 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: סיוון דיין תמונה: חן שובל