דגם עתיק זוכרים? מעבד נתונים איטי…זאת אני.
עדיין חושבת במה להתחיל את הסיפור שלי…
גם אני מאלה שבתיכון ניסו להתחמק מריצה.
אהבתי התעמלות קרקע ומכשירים ואפילו הדיפת כדור ברזל, באף אחד מהם לא הייתי כישרון אמיתי.
מידי פעם במהלך החיים היום לי תקופות של ספורט אינטנסיבי אבל לרוב זה היה IN DOOR…אופני כושר שהיו לי בבית הורי ותרגילי מזרן והמון כפיפות בטן.
בצבא הייתה תקופה קצרה שרכבתי על אופניים ללא הילוכים ובולמים לבסיס וחזרה ולפעמים בסתר הייתי רצה קצת בחוף הים.
רצתי מצחיק ולכן זה נעשה בסתר.
ואז החלו החיים: לימודים, נישואים, ילדים, משברים, גרושים, מערכת יחסים חדשה שהוסיפה ילד לשלושה שכבר היו לי.
היום אני אם חד הורית לארבעה כשבעוד פחות מחודש הבת היחידה שלי אגב… מתחתנת.
בשלב מסוים נתקלתי במבצע במשביר לצרכן…אופני כושר מתקפלות במחיר פצצה.
קניתי אותן בלי למצמץ, הצבתי אותן מול הטלוויזיה וככה כל ערב צפיתי בטלוויזיה כשאני מדוושת.
בתקופה הזאת תקף אותי גם חוסר תאבון אבל עדיין הייתי מלאת אנרגיות.
אחד החברים לעבודה היה כבר רוכב שטח ובנבחרת של מקום העבודה והציע לי להצטרף אליו.
התחלתי לרכוב שטח ..והתאהבתי.
עם הזמן השתתפתי בתחרויות בליגה למקומות עבודה ואף זכיתי מספר פעמים בגביע מקום שלישי נשים.
בהמשך התחלתי לרוץ קצת עם בן זוג חדש ופזלתי לכביש.
רצתי חצי מרתון וראיתי כי טוב, וגם הגעתי לרכוב כביש בשבתות עם קבוצה שברובה התאמנה לטריאתלונים כשהמטרה שלהם הייתה איש ברזל!
חשבתי לעצמי שזה נחמד המטרה שלהם, אבל אני אשאר בשלי.
לטריאתלון נרשמתי במטרה לסחוב חברה שתשחה ואני ארכוב וארוץ אבל האישורים הרפואיים שלה לא התקבלו,
וככה מצאתי את עצמי עושה טריאתלון ספרינט לבדי כשאני שוחה חזה בסגנון אישי, כי לא ידעתי לשחות משהו אחר.
מכאן הדרך להישאב למטרה הגדולה הייתה קלה.
וככה נכנסתי לקבוצה.
אימונים אינטנסיביים.
יקיצה מוקדמת כל בוקר במשך כשנה.
חצי מרתון סקוני חיפה מקום שלישי בקטגורית גיל.
מחנות אימונים. חצי ישראמן אילת מקום שני בקטגוריה, מרתון ת"א מקום שלישי…
הכל הגיע בהפתעה גמורה ומתוך הבנה שאני כנראה במגדר ובגיל הנכונים!
לבסוף הגעתי לתחרות עצמה איירונמן אוסטריה!.
התחרות הזו נגמרה אחרי השחיה ו 90 ק"מ רכיבה במפח נפש בשל טעות מטופשת של השופטים,
אגב קיבלתי מייל לגביי ממארגני התחרות שערכו חישובים ואכן אני עמדתי בקאטאופ והורדתי מהמסלול שלא בצדק.
סערת הרגשות ששטפה אותי לא הייתה קלה אבל אותו מאמן אגדי חברותי למסע והילדים המהדהימים שלי Ido Weinstein Omer Wn Yotam Weinstein ו דר אילוביצקי
הביאו אותי להחלטה להצטרף במהירות האפשרית להשלמת המסע.
ישר התאפסנו: אני, המאמן ועוד בנות שעצרו להן את התחרות ונסענו לטאלין אסטוניה לתחרות איירונמן.
מלון מפנק, אנשים מקסימים, מלא אנרגיות טובות ועיר מדהימה.
השחיה הועברה יומיים לפני התחרות לאגם בעיר מהים שהטמפ' בו הייתה נמוכה מאד.
העינינים תוקתקו להפליא וקיבלנו תחרות בוטיק!
הרכיבה הייתה מלווה ברוחות סבירות לגמרי והריצה…פשוט הייתה! עד לקו הסיום…אין שום אפשרות אחרת!
בסיבוב האחרון פגשתי בציור הגירים המקסים של דודידו מגן דוד שם הקבוצה ושמותינו המתחרות!
לשער הסיום נכנסתי באנרגיות מטורפות ובזמן שלא האמנתי!
14.25 שעות!
אין אין על החיים האלה! בדיוק כמו במערכון של ארץ נהדרת…
אז כן, התחרות הזו צעירה, דלת אמצעים בנתיים, עם קסם בתולי והמון מתנדבים, אולי אפילו יותר ממתחרים.
נחמדים מקסימים נחלצים לסייע ומסבירי פנים וזה מה שעשה אותה למפנקת ומהנה במיוחד!
חוויה מתקנת לחלוטין.
היה מדהים.
המדליה שקיבלנו הייתה אחת היפות שיש והחוויה הייתה אחת ויחידה ומיוחדת במינה!
טאלין אני עוד אחזור!
מצאתי שהספורט הוא הציפרלקס שלי.
תמיד ידעתי שאני טיפוס שלא מתמכר…אבל יש מצב שהתמכרתי קלות לספורט…
את האימונים לאיירונמן עשיתי עם המאמן המופלא ששי דורי והקבוצה המדהימה b together לפני כן לא התאמנתי עם שום קבוצה או מאמן.
אני רוצה להודות, פה על גבי הפוסט שלי ליוסי, בן זוגי שתמך בי לאורך כל הדרך.
למרות שגם הוא מתאמן בעצמו: רוכב שטח ורץ, אני מניחה ששנת האימונים הזאת שלי לא הייתה לו קלה מאחר ולא היה לנו הרבה זמן "ביחד".
לגבי העתיד…וואלה לא מתכננת יותר מידי תכניות.
יש לי חלום ישן לעשות טרק את האנפורנה ומעבר לזה…להספיק לנסות כמה שיותר דברים.
בעוד חודש בדיוק אחגוג 55…ומאמינה שקמת בבוקר ברוך השם. כל השאר בונוס" ולכן צריך להספיק ולנסות כמה שיותר.. ולהיות מאושר!
אין לי תוכניות ארוכות טווח: ממירוץ למירוץ מחגיגה לאתגר.
© 2019 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: מימי לקס תמונה: מימי לקס
את חזקה פיית ונפשית,
את אשת ברזל אמיתית
את תותחית אמיתית ולגמרי מעוררת קנאה (את שלי בוודאות), שמתחשלת עוד יותר עם הזמן ושמכשולים לא יכולים לך!
אלופה❤