עד הסוף / מעין גרינברג

אם התחלת משהו, לכי איתו עד הסוף, אל תעצרי באמצע.

אני מעין גרינברג, בת 26 מהשרון.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי פעילה מבחינה גופנית,

ההורים שלי שלחו אולי לחוגי ספורט מהרגע שלמדתי ללכת.

אין ספק שזה תמיד הלך לפניי, מעין הספורטאית, מעין החזקה ושלל תיאורים בסגנון.

שהייתי ילדה, בגילאי היסודי, לא הפריעו לי הכינויים האלה, להפך, אהבתי את הספורט.

אבל אין ספק שבאה עם זה איזושהי מחויבות "לספק את הסחורה":

למשל אם היו בוחרים אותי ראשונה למשחקי כדור אז הייתי חייבת להיות הכי טובה אחרת הייתי מרגישה שנכשלתי.

צילום: יאיר שגיא – עיתון לאישה

אחרי שהתנסיתי במגוון ענפי ספורט בגיל 9 עליתי לראשונה על מזרן הג'ודו

זו באמת הייתה אהבה ממגע ראשון.

הענף הזה הוא כל כך ייחודי, הוא לא צפוי, הכל יכול לקרות בכל רגע נתון.

הקרבה הפיזית בין היריבים רק מעצימה איך תחושות הניצחון או ההפסד,

אין סיפוק גדול מזה כמו שאין השפלה שדומה לכך בשום תחום בחיים ובוא זמנית לתת כבוד ליריב שמולך.

אורך קרב ג'ודו הוא 4 דק' ברוטו, בפועל זה יכול להיות יותר זמן. במהלך הקרב כל הזמן יש קרבה ומגע בין היריבים.

כדי לנצח צריך להטיל את היריב על הגב, לחנוק אותו או לרתק אותו לרצפה.

תנסו לדמיין סיטואציה ששני אנשים נלחמים זה בזה ברחוב ואחד מטיל את השני על הגב ומחזיק אותו צמוד לרצפה 20-30 שניות ובסוף זה שנפל צריך ללחוץ לאותו אחד את היד,

זה כאילו לא הגיוני בכלל. התחושה הזו של הפסד או ניצחון עם קרבה פיזית כזו גדולה מעצימה את הרגש.

בגיל 13 התחלתי להתאמן במסגרת נבחרת ישראל, הייתי אלופת ישראל לכל הגילאים והחזקתי בתואר אלופת ישראל לבוגרות 4 שנים ברציפות.

התחריתי בחו"ל בתחרויות הסבב האולימפי של ריו 2016 ושל טוקיו 2020

אך לצערי לא הצלחתי להגשים את החלום ולקבוע את הקריטריון לאולימפיאדה.

התחושות של תחרות לא דומות לשום דבר אחר שחוויתי:

היכולת להתמודד עם הלחץ, ההתרגשות, הציפייה שלי מעצמי ושל הסובבים אותי ממני בתחום שהכי חשוב לי בעולם

לימדה אותי להתמודד עם כל קושי או משבר שנתקלתי בו לאורך הזמן, בכל התחומים.

למשל בתקופת מבחנים בלימודים, כל החברים שלי נכנסים ללחץ מהעומס והקושי ואני לא מרגישה את זה.

אני חושבת שהחוויות בג'ודו גרמו לי להסתכל על דברים בצורה אחרת, לדעת לשלוט בלחץ וברגשות ולראות דברים כאתגר ולא כקושי.

תוך כדי התחרויות שלי התחלתי לאמן ילדים במועדון הג'ודו שבו גדלתי.

רציתי להעביר להם את התשוקה שיש לי לג'ודו, את האהבה,

את התחושה שאתה על המזרן בקרב וכל העולם נעצר באותו רגע כי שום דבר אחר לא מעניין.

בהתחלה האימון היה יותר תחביב אך עם הזמן הסיפוק מההצלחות כמאמנת היה שווה ערך לסיפוק מהצלחה בספורטאית

וכשהחלטתי לפרוש מתחרויות היה לי את השקט הנפשי להשקיע את כל כולי בטיפוח הספורטאים שלי.

השינוי לא קרה בבום, לאט לאט מצאתי את עצמי חושבת על תוכנית האימונים של הספורטאים שלי במהלך היום שלי,

איך אני יכולה לשפר אותם ולגוון את האימונים שלהם, מה להוסיף ומה להוריד ופחות על האימונים שלי ועל הלו"ז שלי.

ואז התחלתי בנוסף לתחרויות שלי לטוס עם הספורטאיות הבכירות שלי לתחרויות ומחנות אימונים בחו"ל ואהבתי את זה.

זה בעצם לחוות את אותו עולם ואותן תחושות וחוויות אבל קצת שונה, ממקום אחר והמקום הזה סיפק אותי לא פחות.

באופן כללי אני אדם מאוד אמוציונלי וכשהספורטאים שלי מצליחים אני מרגישה כאילו אני ניצחתי עכשיו על המזרון אני מאוד מאוד שמחה,

וכשהם מפסידים אני לוקחת את זה מאוד קשה וחושבת איפה טעינו.

צלם: בועז נובלמן

אני שואפת להיות הכי טובה במה שאני עושה, אני תמיד רוצה לנצח, להוביל ולהיות ראשונה.

זה משהו שלקחתי מהספורט והשלכתי אותו על אורח החיים הפרטי שלי.

בכל תחום אני רוצה לנצח ולהיות ראשונה, אם זה בתור ספורטאית, בתור מאמנת, בלימודים או בדברים שטותיים כמו משחק שש-בש אפילו.

אני נהנית מתחושת התחרות, זה נותן לי מוטיבציה להשתפר, להתקדם ולדעת לנתב את הידע שאני רוכשת למקומות שיקדמו אותי הלאה.

לאורך כל הקריירה שלי כספורטאית וגם אחרי המשפחה שלי תמכה בי בצורה הכי טוטלית שיכולה להיות.

הם היו בכל התחרויות שלי, טסו איתי לחו"ל, תמכו בי ברגעים הקשים יותר והכי שמחו בשבילי בניצחונות וברגעים הטובים יותר.

אין ספק שהידיעה שהמשפחה שלי מסתכלת עליי מהצד תמיד תגרום לי להוציא מעצמי יותר,

תיתן לי עוד כוח ומוטיבציה להצליח שאני לא חושבת שאפשר לייבא אותו מתחום אחר.

ההורים שלי הם מודל לחיקוי עבורי, כל אחד לפי האופי שלו,

אני מעריצה אותם על מי שהם ומה שהם ועל הבית והמשפחה שהם בנו יחד.

את המסירות שלהם לעבודה, את השאיפה למצוינות שחינכו אותי לפיה, הנחישות, ראיה מסביב ודבקות במטרה.

האג'נדה שהם חינכו אותי לפיה ואני דבקה בה כל הזמן היא אם התחלת משהו, לכי איתו עד הסוף, אל תעצרי באמצע.

למשל, לאורך הקריירה היו לי לא מעט משברים מכל מיני סיבות,

אבל העובדה ששמתי לעצמי מטרה מול העיניים בתחילת הדרך הניעה אותי כל הזמן קדימה, לקום בבוקר

ולעשות את מה שאני אוהבת ואת מה שצריך כדי להצליח להגשים ולהשיג את היעד שלי.

כשגרירת פרויקט אתנה יוצא לי לפגוש לא מעט ילדים וילדות בכל טווח הגילאים ולהעביר להם הרצאות במסגרת הפרויקט:

על הקריירה שלי כספורטאית, הקשיים, הצלחות, כישלונות, מה לקחתי איתי לחיים ועוד.

המטרה שלי בהרצאות האלה היא לגרום לילדים להאמין שהכל אפשרי, וצריך לחלום בגדול.

לא להשאיר את החלומות שלנו בגדר חלום כי הכל אפשרי עבור מי שמאמין.

לאחרונה השקתי יחד עם מיכאל אייזנשטיין את קמפיין #ככהיפהלי שהתחיל ברשתות החברתיות והגיע עד לחדשות,

לעיתונות ולמגוון של תוכניות אירוח. מטרת הקמפיין הייתה לקרוא לנשים ונערות להיות גאות בגוף שלהן,

גם אם הוא לא עומד בקנה אחד עם אידאל היופי הישן.

לצאת לאור עם האהבה שלהן לספורט, להרגיש בטוחות בגוף שלהן ולהיות גאות בו.

כשילדה צעירה עוסקת בספורט שומעת את ההערות האלה זה יכול להשפיע על הבחירות שלה,

על האהבה שלה לספורט, על הביטחון עצמי שלה ולוותר על החלומות שלה, וזה משהו שאנחנו כחברה צריכים להתנגד לו.

לא חשבנו שהקמפיין יצבור תאוצה בצורה כל כך מהירה ויגיע למגוון כה רחב של ערוצי מדיה,

הנושא נגע בכל כך הרבה אנשים שלאו דווקא כולם באים מעולם הספורט וכל אחד לקח אותו לכיוון שלו ולאיך שיפה לו.

באופן אישי המון בנות, לאו דווקא מתחום הספורט, שלחו אליי הודעות שהקמפיין הזה גרם להן לאהוב את עצמן ואת הגוף שלהן

יותר וזה כל כך נכון שאין אידיאל יופי אחד שמכתיב מה יפה ומה לא.

בקמפיין השתתפו ספורטאיות מובילות בכל הענפים – ג'ודו, כדורגל, כדורסל, אתלטיקה, כדורעף, חתירה, שחיה, אגרוף תאילנדי ועוד וגם ספורטאיות חובבניות מכל הענפים.

ההיענות של הבנות וכמות הפוסטים והתגובות שקיבלנו הייתה פשוט מדהימה.

לא חשבתי שזה יגיע לסדר גודל כזה והרגשנו שאנחנו מקדימים פה משהו טוב לחברה שאנחנו חיים בה היום.

כשילדה צעירה שעוסקת בספורט שומעת את ההערות האלה זה יכול להשפיע על הבחירות שלה,

על האהבה שלה לספורט ועל חיזוק הגוף שלה.

בנוסף להכל אני סטודנטית שנה ג' לתואר כפול במשפטים מנהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה

ולאחרונה גם התחלתי לאמן את נבחרת ישראל בג'ודו עד גילאי 18.

אני מאחלת לעצמי ולכל מי שקוראת את הפוסט הזה ללכת אחרי החלומות שלה,

למצוא את התחום שהיא אוהבת והיא טובה בו ושתגשים את עצמה בדרך שלה.

תחלמו חלומות גדולים ואל תשאירו אותם בגדר חלום, תעבדו קשה כדי להשיג אותם.

לפייסבוק של מעין גרינברג

לאינסטגרם של מעין גרינברג

© 2020 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר פוסט: מעין גרינברג