הברמנית האנונימית זו אני! / לילך קרן גרופר

אני מוזגת אותיות אחת אחרי השנייה.

כוסות הזכוכית המפולשות ממתינות בדריכות על בר הבלוג, עומדות וממתינות על רגלן האחת.

לכולנו יש רגל אחת דומיננטית, זו הראשונה שנעה, זו שדוחפת אותנו קדימה, והשנייה מצטרפת אליה (כאילו שיש לה ברירה).

"מה מביא אותך לבר סיפורי הבלוג?"

אני שואלת ומוזגת את השכבה הראשונה של הקוקטייל.

מוזגת את סימן השאלה הראשון…

זה שגורם לנשיפת CO2 הדרגתית.

ואז אני מוזגת את שכבת הספייסרים,

שכבת הרווחים המאווררת את סימן השאלה הראשון לבאים אחריו.

"אפשר לנשום, אני הברמנית האנונימית שלך!"

"האם את מרשה לי למזוג את השאלה הבאה?"

אני שואלת ומציעה את השכבה הבאה של הקוקטייל שמתחיל לקבל את טעם החיים הייחודי לו.

מקלון הערבוב בוחש את סימני השאלה, הרווחים והבועות לתמיסה אחת מורכבת.

שלוק קטן והיא מבקשת להוסיף טיפת "ליים".

"הסיפור הפרטי שלך הוא סיפור של עוד רבות וטובות!".

אני ניגשת לבקבוק סימני הקריאה ומוזגת כמה מהם, לחצי הכוס המלאה.

"תוכלי להוסיף קצת מבקבוק המילים השמחות?" היא שואלת.

אני ניגשת לבקבוק הצבעוני, התוסס,

הבקבוק שכל מילה שנשפכת ממנו חושפת שיניים לבנות, וגומות שמוצאות את דרכן חזרה לחיים.

"עצרי!" היא עוצרת מבעדי מלהגזים עם מזיגת המילים מתוכו, לא יותר מידי.

"עכשיו אני רוצה את בקבוק מילות הגעגוע".

זה שנמצא מאחור, זה שכל טיפה ממנו מלווה בסיפור בפני עצמו.

ואני הברמנית האנונימית, זו שנמצאת מאחורי הבר,

תפקידי ליצור את קוקטייל המילים המדוייק.

את הקוקטייל שכל לגימה ממנו תהיה האות, המילה, המשפט של הג'יני מהבקבוק הפרטי.

"שתי לאט" אני ממליצה, ומגישה את המשקה עם קש צבעוני המעוטר בשמלה מוזהבת.

אני הברמנית האנונימית שלך!

"לחיים!" אני קורצת לה בחצי חיוך.

לחיי האותיות, המילים, המשפטים,

לחיי הזיכרונות,

לחיי ההתחלות,

לחיי הגעגוע,

לחיי ההתרגשויות,

"לחיים!" היא משחררת!

לחיי השנה חדשה שבדרך…

לחיי הקוקטייל הייחודי של כל אחת מאיתנו!

שלכן הברמנית האנונימית…