מי שרואה את הזריחה, כל היום שלו מאיר

מי שרואה את הזריחה, כל היום שלו מאיר…תנסו זה עובד

את המשפט המכונן הזה הגה רונן לין, כאשר הוא רץ בוקר בבוקר ריצת שטח קיבוצית במשמר העמק.

את המשפט הזה אני לוקחת איתי לכל פעילות גופנית, מחשבתית, רגשית באשר היא.

כל דבר המהווה עבורי אתגר, (הרבה יותר סקסי מהמילה קושי), מקבל פרופורציה וחיוך כשאני מדמיינת את המשפט הזה.

ואם ניקח את המשפט לקונקרטיות שלו, אם נביט, (הרבה יותר סקסי מהמילה להסתכל), באמת בזריחה, כמו שהיא.

נוקיר את היופי שנמצא סביבנו, את צבעי הטבע, חיות הבר, (קשה לי אישית עם נחשים..), את מה שיש פה מסביב,

אז נדע להרגיש את החיים במיטבם.

אני זוכרת את הביקור הראשון שלי בקונטיקט, לא יכולתי לראות שום דבר מאלה.

הסנאים טיפסו על העצים מבעד לחלון, האגמים הרהיבו ביופיים, האנשים חייכו לקראתי, ואני?

לא יכולתי לראות ובטח שלא להוקיר שום דבר מאלה.

אור ראשון של בוקר והזריחה מתחילה לבצבץ, נזכרת במשפט "מי שרואה את הזריחה, כל היום שלו מאיר",

אי אפשר שלא לחייך לכזה משפט נוגע.

מחייכת, מוקירה, זולגת, מתרגשת ליום מאיר.

© 2015 כל הזכויות שמורות ללילך קרן גרופר צילום: אילן כהן